דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

נממ הייתי היום אצל הפסיכולוג.

פעם ראשונה שבכיתי אצלו. :|

זה לא בן אדם שאני יכולה לסמוך עליו? הבן אדם שאני אמורה להגיד לו את האמת? לספר לו הכל.

הבן אדם שלא עונה לאמא שלי שהיא מתקשרת, שמה היא תשאל משו שאני לא רוצה שהיא תדע תתשובה.

"מה אז את לוקחת חומרים משלשלים וכאלה?"

"לא.."

אז למה אני צריכה לשקר לו?

"את מודעת לזה שאני דואג לך?"

"לאדעת.."

"אני מאוד מאוד מאוד דואג לך ורוצה שיהיה לך טוב. את מוכנה להאמין?"

"כן...(?)"

"אני רוצה שתבטיחי לי משהו.."

"מה?"

"שתבואי שבוע הבא ולא תיבהלי ממה שקרה היום.. "

"טוב.."

"אנני רוצה רק לטובתך, שיהיה לך טוב. את מאוד מבולבלת וחנוקה ולחוצה, יותר נכון העיניים שלך"

 ......

סתם כי אני מודעת למצב ואני רוצה לצאת מזה.

רוצה לצאת מזה.

לא רוצה לאכול.

ואולי ביגלל שהייתה לי תקופה שהייתי רגילה לבכות כל יום ועכשיו זה תכופתי..

ואולי הייתי צריכה לפרוק את זה קצת, לבכות קצת, להשתחרר, די לחייך כל היום.

    +++

חזרתי עכשיו מהלילה לבן בתלאביב.

הופעה של מטרופולין אחת הטובות(((:

כלכך אוהבת אותם אחח 3>

לילה טוב שיהיה