דיבורים כמו חול ואין מה לאכול

משהו חדש באופק. יותר נכון מישהו

כנראה מתפתח למשהו שלא עוד סתם סטוץ אלה רציני יותר. למרות שגם ככה כיף לי

באמת מקווה שילך טוב, או לפחות קצת לטובתי הפעם..

הוא מקשיב ומכבד וסקסי ועוד מעט רישיון (; חח סתם

באמת חמוד, כל הזמן מתקשר ושולח סמסים.. מתעניין והכל..

בא לראות אותי בהפסקות ולפעמים גם אחהצ.

"מתביישת.."

"במי?"

"הממ.."

"בעצמך.?!"

"הא.. כה.."

"מה את מפגרת? מה יש להתבייש בדיוק? את ממש יפה, ואת כוסית. תפסיקי לא להעריך את עצמך"

*שתוק*

למה אני לא מצליחה להאמין לאף אחד שאומר יל משהו כזה?

ברור שאיפה שהוא, יש לי את הפיקפוק הזה והמחשבה הזאת של 'אם זה לא שניים ולא שלושה אנשים שאומרים את זה.. אולי יש בזה משהו?'.. אבל איך שהוא תמיד משהו גורם לי ישר לשנות את הדעה ופשוט 'לא'.

לא נשקלתי כבר כמה שבועות.. אבל אני מרגישה כרגיל. פרה

התחושה שאי אפשר להוריד יותר.. וגם אם לא. אז לעצב את כל המדלדל שנשאר מה10 קילו האלה אין כוח.

התחושה הזאת פשוט מייאשת.

אין כוח יותר לצומות וכל השטויות האלה..

פחד של להיכנס שוב והיה לי כלכך קשה לצאת. לצאת לבד..

וזה יהיה שוב פעם ככה, ואף אחד מסביב לא רואה ושם לב.

כי אוכל ליד אנשים.. שאף אחד לא יחשוד יותר.. שכולם יחשבו שאלמוגי הקודמת שלנו חזרה..

למרות שכולם עדיין צוחקים עליה שהיא סופרת קלוריות לכל דבר שזז..

והיא מעשנת פקטים ואז שואלת כמו מטומטמת אם יש בזה קלוריות.

אז תצאי כבר מהבועה הזאת, וצריך להתחיל ספורט.

ספורט, מלפפונים, נסקפה ומים עם קרח. יאללה בי [;

                                  דוצ' 33>