"אז אני מוכן, אולי נתחיל לשים את הקלפים על השולחן
שברת את הקירות שעליהם אני נשען
אז אם אפול, הכאב יהיה הרבה יותר גדול "
http://www.youtube.com/watch?v=hzfQXt3opbA&feature=related
הרבה זמן כבר לא הייתי במצב של אי ידיעה כזאת של מה לעשות הלאה,
כי בפעמים הקודמות יכולתי עוד איכשהו לתאר איך הדברים יתגלגלו ומה יהיה הצעד הבא שלי.
ועכשיו אני מרגישה שזה משהו גדול, שאין לי מושג איך להתייחס אליו ומאיזה צד לגשת לעניין.
זה כאילו... כל צעד יכול לשנות משהו. משהו שחבל כל כך לאבד אבל אני כל כך רוצה אותו.
כל כך הזוי, שונה, בחיים לא חשבתי שייקרה משהו כזה ושאני אהיה תקועה במצב הזה חח...
טיימינג הכי גרוע בעולם לדברים לקרות, אני כזאת אהבלה לפעמים.. (טובנו, בד"כ)
מרגישה שטחית ותינוקת בגלל שאני חושבת על המראה, אבל האופי והמחשבה עליו עושה לי פרפרים מטורפים וצחוק וחיוך.
וזה נפל עליי כל כך בהפתעה, אחריי שיחה שבאה משום מקום באמצע סטלה. שיחה שגרמה לי אולי להבין דברים, כי כבר כמה ימים לא הולכות לי המחשבות מהראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
