"לא קל, תודי את פוחדת כמה רצית להמשיך ואמרת חבל.."
צריכה להתנתק מהמציאות. נמאס להאבק בעצמי ולהעלות את עצמי למעלה כשקשה. נמאס שקשה. נמאס להאבק במציאות ולכשנע את עצמי שהכל בסדר. כי הכוחות כבר מתחילים להגמר לאט לאט. איפה העליה, התקופה הטובה שכולם כל הזמן מדברים עליה? ולמה היא אף פעם לא באה דווקא כשהכי צריך אותה, דווקא כשהדברים הכי קטנים מדכאים כמו מוות?.. לא רוצה לקחת אחריות יותר. לא על עצמי ולא על אף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
