בננה-הסיפור
אני בננה.זהו זה,אני אשבור את הקרח.לא אתן למכשול הקטן הזה לגרום לי להישמע כמו מוצג בקרקס.אני בננה וזהו סיפורי.
"איזה סיפור יכול להיות לבננה?",אתם בוודאי שואלים.הרי אני,בננה אחת מיני רבות,מה היא כבר יודעת?
טוב תפסתם אותי,אני לא יודעת הרבה.אבל גם אתם לא ידעתם הרבה שהייתם קטנים,ובכל זאת,מה זה כבר הידע הזה? זיכרון שמתאים לכולם.
אתם זוכרים ש1+1=2,אתם זוכרים את כיבושיו של נפוליאון בונפרטה.אם אתם ממש חכמים אתם בוודאי זוכרים את תורת היחסות.אבל אני,בננה,מה אני כבר זוכרת?
אני זוכרת אותו.
גדלתי במטע בננות באיזור האמצעי של הארץ.אתם קוראים לזה אפריקה.מצידי תקראו לזה איך שאתם רוצים,אני באותה תקופה קראתי לזה בית.
הייתי פרי ירוק ותמים.כמעט והתערבבתי עם הצבעים של עלי העץ עליו גדלתי.הייתי מחוברת בעל כורחי לקבוצה של בננות נוספות,צעירות ממני.אבל כולנו בסופו של דבר שותים מאותו גזע,אז הסתדרנו אחת עם השנייה כמו פרחים אחיות.
הייתי הראשונה להבשיל.החום עשה עימי רק טוב,וגדלתי להיות בננה צהובה ויפה.ואז,כשאתה מבשיל,אתה מתחיל להבין את העולם סביבך.לפתח דעות משל עצמך.ותאמינו לי,דעות של בננה זה לא דבר נעים לשמוע.
תבינו,הבננות גודלות בתנאים נוראיים.בין אם זה הצפיפות,המלחמה על המים המעטים,או מזיקים שהורסים את הגזרה.ושבני אדם צעירים קוטפים בננות בזמן בשילתם,זה הרגע בו התחלנו כולנו לדאוג.
הכפר שהמטע שלי נמצא נחשב עד היום בין האיזורים העניים בעולם.היובש והמחסור במזון גרמו לתושבי המקום לפשוע,למות או להשתגע.ומי שדאג לכך היה הרודן ששלט במקום ביד רמה.
לצערי הרב,במטע הבננות שלו גדלתי.
הרודן גר באחוזת פאר משופצת,מקום מנוחתו של השליט הקודם עד אשר אירע המרד הגדול בכפר.אז תפס הרודן את מקומו והכריח את האנשים למות בעודו מרוויח על גבם.הוא שכנע אנשים להצטרף אליו ואל "כנופיית האבדון" שלו,שעשתה צרורות בכפר,וכפי ששמעתי,גם בכפרים נוספים באיזור.מי שסירב נאלץ לסבול,הוא ומשפחתו.
הרודן יצא לסידורים.אני,בתור בננה מוסתרת היטב בין שלל רב של בננות,לא ראיתי דבר.אבל את צעקות העזרה לא ניתן היה לפספס.
בלגן גדול התרחש.תנועה רבה הייתה.ובין התנועה הזאת,ראיתי אותו-
דמות קטנה,רזה.נעה בקושי רב בין גזע למשנהו.תרה בעינים עצובות לאוכל או למים,או כל דבר אחר שייתן לו תקווה.ואז הוא ראה אותי.ארוחת מלכים בשביל קטן כמוהו.הוא החל תופס בגזע,משתמש בכל כוחו על מנת להגיע לפאר היבול.עצמות דקות ורועדות ניגשו אליי,ליטפו אותי בעדינות בעודי מתנתקת מהחבורה.
ואז הוא שמט אותי,ונפל לארץ.
"מי זה?" שאל הרודן,והצביע על הקטן הגוסס."זה?" ענה בתועבה נאמן עם רובה "גנב מלוכלך,מהכפר.ניסה לגנוב לעצמו מהבננות".
"השאר אותו כאן,ואת הבננה שים עם השאר.הוא ידע לזהות בננה טובה המטונף."
הנאמן הרים אותי מהרצפה,טפח בי והניח בי והתקדם,מפריד אותי מאיזור אחיותי.הוא הניח אותי בראש ערימת בננות זרות,כולן בשלות,והלך.משם יכולתי לראות רק את הקטן גוסס ומשתנק.עד אשר שתק.
רעש ועשן חדרו לאחוזה.מכונות נוסעות,בעלות גב מלבני ממתכת,נכנסו לשטח האחוזה.מותירות מאחוריהן עננת עשן ופסים באדמה.
מאחת מהן יצאו זרים.צבעם היה לבן והם לבשו בגדים שחורים וארוכים,שנראו לא שייכים ברקע מלבושי צבע האדמה של הכנופייה.הנמוך מביניהם התקדם לאט,סוקר את מלאי הבננות הבשלות שקובצו,ולחץ את ידו של הרודן.
הוא והרודן דיברו ביניהם.ללבן היה מבטא לא מתאים למקום."אז 4 טון בננות בשלות,כמו שסיכמנו.אחרת אין עסקה,כן?"
"תאמין לי מר ג'ונסון,כל פרי ופרי פה מוכן למשלוח.כמו שכבר למדת,המטע שלי מייצר רק בננות משובחות.השאלה האמיתית היא,מר ג'ונסון,האם קיימת את חלקך בעיסקה?"
הלבן סימן לאחר.הוא פתח את אחורי המכונות,והוציא מהם רובה גדול.הוא נתן אותו ללבן,והוא הניח אותו בעדינות בידיו של הרודן."200,000 חבילות קלצ'ניקוב בעבודת יד."
הרודן פקד על נאמן שעמד לידו לקחת את הרובה,ולצאת "לשחק" בכפר.מיד נשמעו צעקות העזרה המוכרות.
הלבן הילך וליטף את הערימות.הוא הסתובב כשראה את הקטן,חסר חיים,עטוף בלהקת זבובים טורדניים.
"מה זה?" שאל,נגעל מהמראה מעורר הרחמים."זה?" התקרב הרודן."גנב עלוב.ניסה לקחת חלק מהבננות שלי לעצמו."
"סלקו אותו מפה!" פקד הלבן על אחרים.הם תפסו את גופת הקטן וזרקו אותה מעבר לגדר.מבוהלת,התקרבה אליו אישה שלדית,מחבקת אותו ובוכה.
הנאמן חזר והחזיר לידו של הרודן את הרובה,שעדיין העלה עשן.
"אני רואה שהנאמן שלי מאוד התרשם.אקח אותם."
"תענוג לעשות איתך עסקים,המכובד אבראפו.".והם לחצו ידיים.
עוד לא קיבלתי תשובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
