תמיד היה לי פטיש לרוצחים סדרתיים.
הבנתי את זה רק אחרי שראיתי את הסרט "המסור".אני בטוח שאתם שמעתם או ראיתם את הסרט.וחלק מכם זוכרים איך הסרט השפיע עליי.
אני מדבר כמובן על ההפקה הנידונה לכישלון,"הסרגל",הפקה שאישית אני מעדיף לא לדבר עליה.היו לה סיבות רבות להיכשל:עם זה העובדה שעשיתי מעצמי אדם שלא אני ולקחתי אחריות על רוב התפקידים המרכזיים;אם זה העובדה כי זה היה בתנאי בית ספר,שהרי אי אפשר לעשות הפקה טובה בתנאי בית ספר;אם זה היה חוסר הידע והנסיון שלי ושל מי שהשתתף או בגלל חוסר ההיענות ומוכנות לשיתוף פעולה עם ה"פרויקט".בכל מקרה,ביטלתי את הפרויקט,והחיים המשיכו במסלולם.
אבל התעניינותי לא דעכה.הצעתי כעבודת מחקר למול"א לחקור תנאים משותפים לרוב "נבלי העל" הקיימים בעולם,בין אם זה הדקטטורים הידועים או המחסלים הסדרתיים.
זה לא יצא לפועל.זה היה מסוכן מדיי,תהליך לא רציני ולא שפוי ציפו ממני לעשות,שאני בכלל טענתי שאקרא ספרים ואסיק מהם את המסקנות.אבל השותפים שלי למחקר מחו על ההצעה,ובסוף חקרנו על השפעת היומיום על החלום.
אבל לא גמרתי,בוודאי מי שאיתי בכיתה ראה איתי את הספר "שתיקת הכבשים" (שרק בגלל שסיימתי אותו לפני רגעים מספר בחרתי לעשות את ה"ספיישל" הזה על מוחות קרימינלים).
תומס האריס,המחבר של הספר,הביא לי משהו אחר.בתור אחד שהזדהה בתור מעריץ של הארי פוטר ומדע בדיוני,זה היה מרענן לקרוא בפרטי-פרטים על הפ.ב.י ועל התנהגות של רוצחים סדרתיים.זה לא סיפור מבחיל,אחרי כל הסדרות שיש בטלויזיה,כבר התרגלתי לקרוא על זיונים פוטנציאלים,גופות שסופות וראשים כרותים.
אבל אותי זה מעניין.מאז ומעולם עניין אותי לדעת מה עובר בראש של אחרים,מה מניע אותם,הופך אותם למה שהם.הבעייה שלי זה שאני מפרש לא נכון.
זה לא אומר שאני בן אדם חולני.זה פשוט אומר שאנשים אחרים מעניינים אותי,בצורה מאוד חושפנית ומופשטת.
אבל זה טוב,להתעניין באנשים מעבר לסטריאוטיפ,מעבר לקריקטורה שאנחנו נוטים ליצור.בגלל זה אני לא אוהב סרטים סוג ז' (בד"כ סרטי תיכון) שבו כל דמות מוקצנת וחסרת עומק.בגלל זה אני גם לא ממש תומך ברעיון של הספר מחזור.בספרים כאלה הנטייה הטבעית והחינוכית היא לייפות ולשטח את התיאור של התלמידים.הרי אני לא באמת אזכור תלמיד בגלל שהוא "אוהב לבלות עם חברים;תמיד עושה את השיעורים".
אח שלי הוציא אותי עכשיו מהריכוז.
זה נורא,אחים קטנים.הדבר שהכי מעצבן אותי זה לראות אותם מדרדרים בגלל השטויות שמלמדים את הדור החדש.
זה כל כך מוזר,אני מסתכל על השכבה שלי ואומר שככה זה צריך להיות.אני מסתכלל על השכבות הקטנות ואומר "אני כל כך שונא את הצוציקים האלה".
טוב,יצאתי מריכוז.
אם יש למישהו את הסרט שתיקת הכבשים,אני רוצה לראות אותו ולהשוות אותו לספר.אז במטוטא,צרו קשר.
כמו כן,העניין עם המד"א עדיין פתוח.לא שאני רואה שזה זז,אבל יש עתיד.
חג שמח,אל תאכלו יותר מדיי עוגות,ונפגש בבצפר לחזרות של הטקס-סיום-שיש-סיכוי-שלא-יהיה.
צ'ימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
