הפוסט הזה מוקדש לכל האנשים שמעלים לי את הסעיף,אבל בתמימותי אני לא מגיב.שומר את הכעס בפנים.
זוהי הדרך להתקפי זעם.
לָך:אני לא מאמין עלייך.
היינו...היינו כל כך קרובים!
ממש סול מייטס!
ואת פשוט מחליטה לשקר לי!בפנים!
זה בלתי נסבל.
אני יושב.מחליט במקום שלי לצעוק עלייך וזהו.לגמור את זה.כמו שמורידים פלסטר.
אבל אני,מאיזה שהיא סיבה לא ברורה,לא מצליח.כבר שבועות שאני שומר את זה בבטן.
איך את מעזה להוריד אותי ברמה של מה שיש בינינו,אחרי מה שעברנו!גם אם זה היה קצר ואינטסיבי,זה עדיין היה שווה את זה.
לַכֶם:אני לא בא איתכם.
לא בא.זהו,החלטתי,אני נשאר בבית.לא צריך את כל החרא הזה.
אני מעדיף להישאר בבית ולשחק במחשב מאשר ללכת לשם ולשמוע את כל התלונות שלהם.
מה אנחנו,פולנים?
מה אתם חושבים,שאני נואש כל כך למצוא חֶברה שאני צריך להסתפק באלה שאני חייב להיות איתם?!אתם לא מבינים:רוצים אותי!!!צריכים אותי!!!
אני לא חייב להמשיך במסורת המטופשת הזאת.כי במילא אף אחד לא נהנה.
ולזאתי השנייה:היי.
אני אלעד.
אני מכיר אותך כבר...די מספיק זמן.
אני נחמד.את יודעת את זה.
קומפקטי.
וכבר כמה זמן מוכן לסבול את השטויות המעצבנות שלך.
אז למה את בוחרת להתעלם?
מה אני,העוזר הפרטי שלך או משהו?!
לא יודע אם שמת לב,אבל אנחנו מסתדרים מאוד טוב ביחד!
יש לנו דברים במשותף!!
אנחנו מסתדרים טוב ביחד!!!
אז למה,FOR JESUS SAKE,את משחקת אותה נחמדה אליי והכל,אבל לא יותר מזה??!!
האמנם את מנצלת אותי,או האם זה חלמתי חלום?
ולחשה:ו.....קאט!
טוב,את יכולה להפסיק.
כן,תפסיקי.
מה זאת אומרת לא?
ככה את??
אני לא מאמין.
אני לא מכיר מישהי שבאמת כזאת מסכנה.
לא מישהי כמוך.
את מדברת מאחורי הגב שלי,ותמיד נראה לי שמה שאת כותבת זה עליי.
זה עליי? תגידי את האמת.
וכבר נמאס כל ההעמדת פנים הזאת.
זה בטוח לא יכול להיות בריא.
כן....
זה לא בדיוק יצא כמו שציפיתי.
ותעשו לי טובה,אל תנסו לנחש מי זה מי.
פרקתי מהלב,וזהו.
אם אני ארצה לעשות שינויים,אני אעשה שינויים.
אז...אממ...כן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
