לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני,נוירוזה ולמה יש שדים שמכבים את האור



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

עדכון יולי


השעה כמעט 2.אני כותב לכם אחרי עידנים של חוסר-עדכונים,בעיניים צורבות מצפייה ממושכת בטלויזיה ועייפות-לא עייפות.


דבר ראשון,אי אפשר בלי זה:

 

 



 

 

 

 


דבר שני:

 

 

בלי שאלות.לכו לראות.

 

תזכרו לפנות לכם זמן בשביל זה.


דבר שלישי:

 

מכירים את אתר BONA?

לפני כמה חודשים אתר בונה "הקים" "נבחרת" קריאה אקסקלוסיבית,שכל חודש מקבלת בדואר ספר לבן.

אז בנוסף,יש גם סדנת כתיבה דרך האימייל-כל שבוע מקבלים משימה לכתוב ולשלוח,והמוצלחים ביותר ישלחו לכולם.

נרשמתי.

ואלה הסיפורים שבנתיים כתבתי:

 

משימה ראשונה:

"אתם מוזמנים לכתוב עד עמוד אחד ובו לתאר את עצמכם, את מקום מגוריכם ומשפחותיכם, את תחביביכם, את חלומותיכם, סדר היום שלכם ומה לא, בתנאי אחד: כל מה שתכתבו יהיה שקר מוחלט. אתם יכולים להתפרע כאוות נפשכם. יתקבלו בברכה חייזרים ירוקים ומדעניות אטוֹם, בולעי אש מהמאה ה-16 וציפורי שיר אקזוטיות - הכול כיד הדמיון הטובה עליכם..."

 

רואים שבת כתבה את זה?

 

וזה הסיפור שלי.רק כדי להבין את הפרופורציות של הסדנא-

 

טוב.
אם מישהו קורא את האימייל הזה,קוראים לי אלברט פדג'.כרגע אני בן 13 וחצי.אם קיבלתם אימייל מאלברט פדג',35,תדעו שזה אותו אחד.
אני קופץ בזמן ובחלל באופן בלתי רצוי,אך לרוב נקודת הנחיתה שלי היא במיזורי,אילינוי.אבל הגעתי גם לארצות אחרות,בד"כ באירועים מכריעים.
על מנת שיוכלו לעקוב אחרי,סימנתי בכל מקום שהגעתי צופן עם מידע חשוב.זה יכול להיות על קיר מסגד באפגניסטן,בית קברות בגרמניה ואפילו בפרמידה של גיזה.
העניין זה שאני חושד,ואנשטיין הסכים איתי,זה שנקודות הנחיתה האלה לא באות באקראי.אני מאמין שיש סיבה מאחורי כל מקום וזמן שהגעתי אליו.
היחיד שיכול להבין את פשר הדברים ויותר חשוב,לעזור לי,הוא אבי פרופ' בנג'מין פדג'.אני מניח שבתקופה הזו הוא בן 67.אתם תמצאו אותו במיזורי.
לפני שאתם מגיעים אליו עליכם לבצע דבר פשוט-
כשהגעתי לשנת 1897,פתחתי חנות קטנה לטופי,כי אני אוהב טופי.אני מאמין שהיום היא הפכה לרשת "טופי פדג'".
באולם הכניסה של המפעל יש מסדרון.במסדרון תלויות תמונות המראות את התפתחות הרשת.
בקצה האולם,ממש ליד הכניסה לשירותים,תלויה התמונה הראשונה של פתיחת החנות הראשונה.שם מראים אותי מצולם עם מארק טויין.
על מנת לעזור לי,אתם צריכים לקחת את התמונה ולהראות אותה לפרופסור.בתמונה עצמה נמצא הצופן הראשון,עם מידע שיוביל אתכם למקום הבא.רק הפרופסור יוכל לפענח את הצופן.
אתם צריכים להבין שזה לא יהיה מסע פשוט.הגעתי למקומות,בואו נאמר,לא משובבי נפש.זה יהיה מסוכן.
אבל מהמקום שבאתי עכשיו העתיד לא נראה טוב.אתם בסכנה.המחר של העולם הזה נמצא באחריותכם.
לא נשאר לי הרבה זמן עד שאעלם.אז אזהיר אתכם בעוד דבר אחד:
זה לא מה שאתם חושבים.כל המצב שלכם.זה הרבה יותר מוזר,הרבה יותר מורכב.
מה שאתם צריכים לעשות זה.......................................................................

 

BULLCRAP.בגלל זה הוא לא נבחר לכלום.

 

משימה שנייה:

 

"הפעילו את דמיונכם הבריא... חשבו על "חייו" של החפץ. מה עובר עליו? איך נראה היום שלו? ואולי היה איזה אירוע בעברו שהשפיע עליו? כעת כתבו את סיפורו של החפץ (עמוד אחד), בעקבות "התחקיר" שביצעתם... הפיחו חיים בחפץ וכתבו מה הוא "מספר לכם".

אפשר לכתוב את התרגיל בגוף ראשון, כאילו החפץ הוא אתם, ואפשר גם לתאר אותו בגוף שלישי, כמישהו אחר."

 

והסיפור שלי-

 

בננה-הסיפור
אני בננה.זהו זה,אני אשבור את הקרח.לא אתן למכשול הקטן הזה לגרום לי להישמע כמו מוצג בקרקס.אני בננה וזהו סיפורי.
"איזה סיפור יכול להיות לבננה?",אתם בוודאי שואלים.הרי אני,בננה אחת מיני רבות,מה היא כבר יודעת?
טוב תפסתם אותי,אני לא יודעת הרבה.אבל גם אתם לא ידעתם הרבה שהייתם קטנים,ובכל זאת,מה זה כבר הידע הזה? זיכרון שמתאים לכולם.
אתם זוכרים ש1+1=2,אתם זוכרים את כיבושיו של נפוליאון בונפרטה.אם אתם ממש חכמים אתם בוודאי זוכרים את תורת היחסות.אבל אני,בננה,מה אני כבר זוכרת?
אני זוכרת אותו.
 
גדלתי במטע בננות באיזור האמצעי של הארץ.אתם קוראים לזה אפריקה.מצידי תקראו לזה איך שאתם רוצים,אני באותה תקופה קראתי לזה בית.
הייתי פרי ירוק ותמים.כמעט והתערבבתי עם הצבעים של עלי העץ עליו גדלתי.הייתי מחוברת בעל כורחי לקבוצה של בננות נוספות,צעירות ממני.אבל כולנו בסופו של דבר שותים מאותו גזע,אז הסתדרנו אחת עם השנייה כמו פרחים אחיות.
הייתי הראשונה להבשיל.החום עשה עימי רק טוב,וגדלתי להיות בננה צהובה ויפה.ואז,כשאתה מבשיל,אתה מתחיל להבין את העולם סביבך.לפתח דעות משל עצמך.ותאמינו לי,דעות של בננה זה לא דבר נעים לשמוע.
תבינו,הבננות גודלות בתנאים נוראיים.בין אם זה הצפיפות,המלחמה על המים המעטים,או מזיקים שהורסים את הגזרה.ושבני אדם צעירים קוטפים בננות בזמן בשילתם,זה הרגע בו התחלנו כולנו לדאוג.
הכפר שהמטע שלי נמצא נחשב עד היום בין האיזורים העניים בעולם.היובש והמחסור במזון גרמו לתושבי המקום לפשוע,למות או להשתגע.ומי שדאג לכך היה הרודן ששלט במקום ביד רמה.
לצערי הרב,במטע הבננות שלו גדלתי.
הרודן גר באחוזת פאר משופצת,מקום מנוחתו של השליט הקודם עד אשר אירע המרד הגדול בכפר.אז תפס הרודן את מקומו והכריח את האנשים למות בעודו מרוויח על גבם.הוא שכנע אנשים להצטרף אליו ואל "כנופיית האבדון" שלו,שעשתה צרורות בכפר,וכפי ששמעתי,גם בכפרים נוספים באיזור.מי שסירב נאלץ לסבול,הוא ומשפחתו.
 
הרודן יצא לסידורים.אני,בתור בננה מוסתרת היטב בין שלל רב של בננות,לא ראיתי דבר.אבל את צעקות העזרה לא ניתן היה לפספס.
בלגן גדול התרחש.תנועה רבה הייתה.ובין התנועה הזאת,ראיתי אותו-
דמות קטנה,רזה.נעה בקושי רב בין גזע למשנהו.תרה בעינים עצובות לאוכל או למים,או כל דבר אחר שייתן לו תקווה.ואז הוא ראה אותי.ארוחת מלכים בשביל קטן כמוהו.הוא החל תופס בגזע,משתמש בכל כוחו על מנת להגיע לפאר היבול.עצמות דקות ורועדות ניגשו אליי,ליטפו אותי בעדינות בעודי מתנתקת מהחבורה.
ואז הוא שמט אותי,ונפל לארץ.
 
"מי זה?" שאל הרודן,והצביע על הקטן הגוסס."זה?" ענה בתועבה נאמן עם רובה "גנב מלוכלך,מהכפר.ניסה לגנוב לעצמו מהבננות".
"השאר אותו כאן,ואת הבננה שים עם השאר.הוא ידע לזהות בננה טובה המטונף."
הנאמן הרים אותי מהרצפה,טפח בי והניח בי והתקדם,מפריד אותי מאיזור אחיותי.הוא הניח אותי בראש ערימת בננות זרות,כולן בשלות,והלך.משם יכולתי לראות רק את הקטן גוסס ומשתנק.עד אשר שתק.
 
רעש ועשן חדרו לאחוזה.מכונות נוסעות,בעלות גב מלבני ממתכת,נכנסו לשטח האחוזה.מותירות מאחוריהן עננת עשן ופסים באדמה.
מאחת מהן יצאו זרים.צבעם היה לבן והם לבשו בגדים שחורים וארוכים,שנראו לא שייכים ברקע מלבושי צבע האדמה של הכנופייה.הנמוך מביניהם התקדם לאט,סוקר את מלאי הבננות הבשלות שקובצו,ולחץ את ידו של הרודן.
הוא והרודן דיברו ביניהם.ללבן היה מבטא לא מתאים למקום."אז 4 טון בננות בשלות,כמו שסיכמנו.אחרת אין עסקה,כן?"
"תאמין לי מר ג'ונסון,כל פרי ופרי פה מוכן למשלוח.כמו שכבר למדת,המטע שלי מייצר רק בננות משובחות.השאלה האמיתית היא,מר ג'ונסון,האם קיימת את חלקך בעיסקה?"
הלבן סימן לאחר.הוא פתח את אחורי המכונות,והוציא מהם רובה גדול.הוא נתן אותו ללבן,והוא הניח אותו בעדינות בידיו של הרודן."200,000 חבילות קלצ'ניקוב בעבודת יד."
הרודן פקד על נאמן שעמד לידו לקחת את הרובה,ולצאת "לשחק" בכפר.מיד נשמעו צעקות העזרה המוכרות.
הלבן הילך וליטף את הערימות.הוא הסתובב כשראה את הקטן,חסר חיים,עטוף בלהקת זבובים טורדניים.
"מה זה?" שאל,נגעל מהמראה מעורר הרחמים."זה?" התקרב הרודן."גנב עלוב.ניסה לקחת חלק מהבננות שלי לעצמו."
"סלקו אותו מפה!" פקד הלבן על אחרים.הם תפסו את גופת הקטן וזרקו אותה מעבר לגדר.מבוהלת,התקרבה אליו אישה שלדית,מחבקת אותו ובוכה.
הנאמן חזר והחזיר לידו של הרודן את הרובה,שעדיין העלה עשן.
"אני רואה שהנאמן שלי מאוד התרשם.אקח אותם."
"תענוג לעשות איתך עסקים,המכובד אבראפו.".והם לחצו ידיים.
 
עוד לא קיבלתי תשובה.
 


TR2N!!!!!!!!!!!!!!!
נכתב על ידי Neurosis , 29/7/2008 01:42  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סתיו יחזקאל ב-5/8/2008 21:24



כינוי:  Neurosis

בן: 32

MSN: 




1,518
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNeurosis אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Neurosis ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)