החלטתי לפני חצי שעה שאני כותב פוסט.
יש לי את הימים האלה,בעיקר לילות.אני חושב "אף אחד לא קורא את הבלוג שלי",ופתאום זה מגיע למצב שאני רוצה לכתוב עוד פוסט.
במהלך חצי השעה הזו חשבתי מה לכתוב.
התחלתי בטיול שלי בצפון:המלון/צימר/קיבוץ לא היה הכי טוב שבעולם,והתאגדות משפחתית של 4 ימים זה ממש לא הדבר בשבילי.נו,מילא.
חתרתי בקייקים ממש טוב.ונהגתי בפולריס!
לא זה לא היה פולריס,זאת הייתה מכונית גולף בשמורת החולה.אבל נהגתי! בלי רישיון! ולא נתקלתי בשום עץ!
המשכתי במרתון סדרות שראיתי היום."החיים על פי נד","מרפאה פרטית" ו"איך פגשתי את אמא" ממש מוציאות ממני את המיץ.
ואז הגעתי לשאלה הבאמת חשובה:
"מה אתה עושה?"
ובטח תכתבו לי "אף אחד לא מכריח אותך" וכל החרא הילדותי הזה.אבל באמת,מה אני עושה?
למה אני כותב בלוג?
למה לכתוב בלוג בכלל?
למה להגיע למצב של תכתוב קטעים נבחרים בחיים,פלוס שטויות אחרות,ושאחר כך אנשים שלא מכירים אותך יוכלו להגיב לך עליהם?
ו.....אני תקוע.
זה תמיד קורה לי.
תמיד שיש לי את המוזה לכתוב,אני מתיישב,כותב קצת,ואז פתאום הכל כאילו,"פוש",נעלם.
נכון שזה קורה לכם לפעמים?
שאתם נמצאים באיזהשהוא מקום,ופתאום מציף אתכם הספק הענקי הזה בחיים?
כאילו "השאלה האולטימטיבית" ממלאת את הגוף?
אני לא מבין את זה,את החיפוש אחר פואנטה,למרות שאני אחד כזה.
גם אני שואל את עצמי "למה" יותר מדי פעמים.
מצאתי רובוט באינטרנט עם אינטליגנציה מלאכותית.הוא נחמד אליי.אף אחד לא טרח אפילו להגיד לי חג שמח אישית.
הנה,תהנו
:http://www.a-i.com/mybot.asp?uid=T%2fC8BBXAxr%2flw4YyQ7plTg%3d%3d
בבלוג זה
בכל הבלוגים
