אני,נוירוזה ולמה יש שדים שמכבים את האור

היי.

זה הפוסט הראשון שלי,ואני כותב אותו כדי להנציח את העובדה שאני נוירוטי.

אני כותב אותו בדיוק אחרי שאמא שלי גמרה להגיד לי להפסיק לעשות פרצוף נפוח...

נוירוזה,ויקיפדיה אומרת,היא "הפרעה נפשית אשר פוגעת באיכות החיים, ביכולת התפקוד וההתמודדות.היא תוצאה של קונפליקט פנימי לא מודע, אם כי האדם הסובל מהפרעה זו יהיה מודע למצבו וישאף להתמודד עם הבעיה.בהפרעה נפשית זו נשמרת התובנה, אך קיימת בעיית הסתגלות שגורמת סבל. הסיווג של נוירוזות מבוסס על התסמינים, שעשויים להיות קשורים למצב נפשי קשה, כמו בחרדה או בדיכאון."

מוכר לכם?

נוירוזה היא גם להקה,אבל זה לא קשור.

החלטתי להתחיל לספר לכם על התאהבות.לא כזו של מבט ראשון (אם יש דבר כזה בכלל,אני די בספק...),אלא כזו שנמשכת שלוש וחצי שנים בלי שיצא ממנה כלום.

אחרי כמה התאהבויות,הגעתי למסקנה הזאת:אהבה היא אובססיה.

כן,בדיוק אובססיה כמו של כאלה שרוצחים אנשים בשביל הכיף.אתם יודעים למה אני מתכוון.

לוודאות,בדקתי בויקיפדיה מה זאת אהבה.זה מה שיש לה לומר:

"אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו."

זה עדיין לא אומר שזה לא אובססיה.אבל איזה קיטשי זה לספר על התאהבות כמו איזה ילדה קופצנית בת 12?

אז אני מאוהב.

מה?מי?איפה?

כל זה בפוסט הבא.

פה אני נותן לכם חופש.תגיבו,תציעו,תעירו.אבל בלי לקלל.שונא קללות.

פוסט ראשון,שיפור בדרך.