לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

one more day


טוב נו, לא באמת.. אבל אני מנסה ^____^

Avatarכינוי: 

בת: 31

ICQ: 214934215 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2008

חיי חברה?


רק לפני כמה ימים קלטתי (או שהפסקתי להתכחש) שאין לי חיי חברה בכלל.

שמתי לב לזה כששלחתי את העבודה שלי במדעים לאתר של הבי"ס ואחרי שתי דקות ניכנסתי שוב כדי לראות אם מישו ענה לי.

כן, אני יודעת שאני עלובה.

אבל יש לי הרגשה שאני יודעת למה אני לא זוהרת בלימודים (אך לא נכשלת) ולמה בזמני החופשי במקום לצאת עם חברים אני נרקבת ומשתעממת בביתי.

אז זאת התאוריה שלי:

כל האנשים שאני מכירה ארגנו לעצמם כבר מימי קדם את שעות הפנאי שלהם ואת הצורה שהם הולכים לחיות בה כדי להוציא את המיטב מהכול.

ואני, כילדה שלא הייתה לה ילדות רגילה.

שלא החליטה עוד מגיל קטן להצטרף לחוגים חברתיים ולהכיר חברים, נשארתי לי לבד.

כן אולי יש לי פה ושם חברים אבל אנחנו אף פעם לא נפגשים ואף פעם לא עושים דבר ביחד.

 

הייתי רוצה להיות יותר חברותית,

יותר נחמדה,

יותר... הרבה דברים.

אבל כמו שהרבה לפני אמרו: רצון זה דבר יפה מאד.

 

לפעמים מבאס קצת לדעת שכמה מהחברים שלך נפגשים ולא חשבו על להזמין אותך.

ואל תבינו אותי לא נכון- אני יודעת שלא הכול סובב סביבי.

אבל אני עדיין בן-אדם עם רגשות.

 

קצת מפגר שבינתיים הדבר שהכי מרגש בחיי זה הסילבסטר שיהיה,

אם בכלל נמצא איפה לעשות אותו.

ולצערי יש לי הרגשה דיי חזקה שזה לא הולך להתבצע,

אז זה אומר שעוד חג מולד אין לי ברירה אלה להשאר בבית עם אמא שלי, אחותי, ואחותי השניה (ואולי חבר שלה)

ולא נשכח את החתולים,

ולאכול כל מה שאמא של תכין, לדבר ואולי בסופו של דבר לישון.

 

עד לפעם הבאה.

תמר3>

 

נ.ב- בבקשה אל תשלחו לי תגובות רחמים/ נחמה.

 

נכתב על ידי , 19/12/2008 15:15  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ע-צ-ב-י-ם


זה כל כך מעצבן שאפילו מבחן במתמטיקה (92) לא יכולה לשפר לי ת'מצב רוח.

זה כל כך מעצבן שאני כבר איזה חודשיים שלמים עם מצב רוח חראי שכזה.

זה כל כך מוזר שאני מעדיפה להיות לבד בבית.

תיקון!- זה כל כך מוזר שאני מעדיפה להיות לבד בבית מאשר חמש דק' עם אחותי.

 

זה משגע שעל כל דבר קטן אני מתפרצת- ובלי סיבה.

ואז אנשים נפגעים וכל זה... ואז אני זו שצריכה להתנצל.

 

זה מוזר שעכשיו אני מצטערת שלא יריתי לחתולה שלי בראש איך שהיא הגיעה אלינו.

טוב, אולי לא כל כך... (היא מיללת המון).

אבל לא סתם מיללת המון, זה כאילו משו נתקע לה עמוק עמוק בגרון ועכשיו עם כל יללה החפץ החשוד זז.

 

גם שמתי לב לזה שאני ממש אלימה.

אין לי כוח לשום דבר, ולאף אחד.

ואם מישו ינסה לדבר אלי בצורה שלא נראית מתאימה (לי), אני מוכנה לקרב.

 

זה משגע אותי שהגורים המטומטמים כל שניה עושים בלאגן.

וזה משגע אותי שאמא שלי מצפה שאני אסדר.

 

זה מעצבן שאפילו הפתיח המשוגע של בובספוג גורם לי לרצות לחתוך ורידים.

או להשיג אקדח ו... נו אתם מבינים ת'המשך.

אוף! זה חרא של חודש ולא משנה איזה כוכב/ירח/פלנטה טל החליטה שיהיה

החודש/השבוע/היום זה בכל מקרה יהיה רע בשבילי!

 

אני לא מוכנה לזה.

אני לא מוכנה לחרא הזה!

רוצה שמצב הרוח יעבור ואני אוכל "לחזור" (אם אי-פעם הייתי) ללהיות ילדה נחמדה, ולא כל כך אלימה.

 

טוב, אז זה מה שאני מרגישה (במצומצם)

עד לפעם הבאה, תמר.

נכתב על ידי , 16/12/2008 16:42  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





3,841
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לToRt LimON אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ToRt LimON ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)