טוב אז הרבה זמן לא היה פה פוסט נורמלי.
(אלא אם כן אתם מחשיבים את הפוסט שלמטה נורמלי.. כי יש גם כאלה.)
חלק מהזמן כי המחשב של נידפק,
וחלק מהזמן כי לא יכלתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ מלחתוך ורידים.
אז במעט זמן שיש לי, החלטתי לכתוב פוסט :).
יחדיו עם חגיגות השש שנים לישרא בלוג,
אני רוצה לחגוג באינטימיות חגיגת שנה לבלוגי (מחר!)
וגם להגיד שגם אני כמוכם, נבוכה לקרוא את הפוסטים הרשונים והחסרי ענין שלי.
"שלום לכם גמדים יקרים שלי :]" חח פאקר הייתי מטומטמת.
ולציין, שאני חושבת שזה משתפר.
אני עדיין מנסה לקרוא אותך,
להבין מה קורה איתך, לאן נעלמת לי.
אתה מעניין אותי עכשיו יותר מכל דבר אחר,
אבל אין לי את האומץ לשאול כדי שתסביר..
טוב, אז בסופשבוע האחרון,
ביליתי עם המשפחה המצומצמת מאוד בכנרת (אבא ואחים).
כל הטיול התרכז בנסיון להדחף לאיזה קבוצה של אנשים,
שהיה להם חוף פרטי עם בננות ואבובים חינם,
אה כן, ואוכל חינם. ואכן הצלחנו!
ואחרי שיחות רבות עם אבי, האחראי שם הכניס אותנו בידיים פתוחות.
שימו לב לבנאדם שהיה אחראי עליי יומיים שלמים.
(אני יודעת שזה מלחיץ, אבל נא לא להכנס לפאניקה)

תראו איזה השקעה. אפילו ציירתי וסרקתי בשבילכם...
בקיצור, נורא דומה ל"דבר חלש!" מארץ נהדרת D:
עכשיו אני רוצה להגיד משו,
שיגע לכולנו עמוק בלב אני מניחה:
יש לנו עוד שבוע #@$#^@$@#%#$@!^
כוסאמק. זה לא הרבה אתם יודעים?
אני חושבת שבזמן האחרון אני מגלה!
מגלה את הצד האומנותי שבי מחדש :O.
מחולה, פנו אולמות.
אני באה לרקוד (:
תרגעו, אני מתבדחת.
ומשו שונה לסיום-
תודה לכן (וגם לרותי ותמר שלא פה..).
לא הייתי עוברת את הלילה הזה בלעדיכן =] !
3> זיס.
עם האף המחורר.