המילים האחרות.

זה לא קשה נכון?

ללכת אחרי הלב שלך,

לעשות מה שאתה מרגיש שנכון,

פעם אחת לא לפחד,

או לחשוש,

פעם אחת ללכת עד הסוף,

פעם אחת לא לחשוב על שום דבר אחר.

לעצור.

שישמעו רק את הלב דופק,

שהכל יסתובב מסביב,

עדד כדי כך שלא רואים כלום.

וללכת עם ההרגשה שלך,

עד הסוף.

אני ילדה פגומה.

אז חזרתי הביתה מהר,

עם הכל בלב חוץ מהדמעות שהיו בעיניים.

"אני רואה, יש לך משו בעיניים, תספרי לי.."

ואני סתם שואלת את עצמי אם אתה מטומטם או עושה את עצמך.

וכשהגעתי, ישר התחלת לשלוח סמסים ולהסביר את עצמך,

ישר חברים שלך התחילו להסביר שזה לא אני וזה אתה,

במקום להבין שזה הדבר שאני הכי לא צריכה לשמוע באותו הרגע.

אז לא הלכתי לישון עם חיוך על הפנים, ההפך אפילו.

ולא מיהרתי לקום בבוקר, כי פשוט לא היה לי בשביל מה.

מה הלאה?

והכי עצוב,

שאני לא לומדת מטעויות.

ואני יודעת שבפעם הבאה שאתה תבוא ככה,

בזרועות פתוחות.

אני שוב יכנס לתוך זה ויגיד "הפעם זה לא יקרה".

כמו ילדה תמימה.