מטבע האופי שלך את מחפף, בוחן אנשים ממראה חיצוני בעיקר ולא נותן להם מספיק זמן לבטאות את עצמם. אתה שופט מהר מידי ומשנה את דעתך לאט מידי. הפעולות שלך נעשות לפי המחשבות שלך, מצב הרוח שלך, הצרכים שלך,הסידורים שלך, והרגש שלך, ורק שלך. בלי לתת דין וחשבון לאף אחד, כולל אלא שתמיד איתך גם אם יש להם משהו יותר טוב לעשות.
קשה לך לעשות את ההבדל בין אלה שתמיד איתך לבין אלה שבאים אלייך רק כשאתה מולם. קשה לך להבין את עצמך או מה אתה רוצה - לפעמים אתה נראה לי פשוט כמו ילד קטן ותמים, שלא יודע לאן הוא הולך. רוב הזמן אתה צריך לידך מישהו חזק, שיראה לך את הדרך הנכונה והבטוחה.
קשה לך לבטאות את עצמך, ואולי בגלל זה אתה לא נותן לאחרים לבטאות את עצמם. אתה תמיד תפעל בציניות, צחוק ואולי גם חוסר מחשבה רק כדי שתצא בסדר ולא פראייר, וכמובן כדי שבסוף תוכל להגיד ש"זה היה בצחוק".
אני לא מבינה את אופי המצפון שלך. קשה לי לראות אותך בוכה, או אפילו מצטער על משהו שעשית. אני יודעת שאם אני אראה אותך בוכה אני אשבר גם, כי אתה הוא האחד שתמיד שמח ואופטימי, שתמיד אפשר להשען עליו שהכל נראה חרא.
הרגש זה לא צד חזק אצלך, או שלפחות אתה לא חושף אותו. בגלל שכל כך קשה לך לקרוא את עצמך, גם אנשים לא מצליחים לקרוא אותך ולהבין מה אתה חושב. אתה משלה המון אנשים בדברים שאתה לא, ובסוף אני מניחה שכולם פשוט מתאכזבים.
לפעמים הסגירות שלך נורא מפריעה לי, לפעמים מפריע לי שאתה תמיד כל-כך עליז ושאתה מנסה להראות לעולם שאתה בלתי-שביר, ועמיד בפני כל מפולת רגשית או פיזית. את החומה הזאת שיצרת מסביבך, והמראה הזה של "הכל מעולה ויהיה לנצח" קונים רוב האנשים, אבל אני לא. אני לא מצליחה להבין איך בן - אדם לא מניד אפעף בקשר לכל מה שקורה סביבו, ותסלח לי, אבל זה נראה קצת לא אנושי.
ואחרי כל זה, אני עדיין תוהה,
למה אתה כ"כ מדהים אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
