המילים האחרות.

את זורקת לי את כל האמת לפרצוף,

כאילו שמחר אני לא פה.

את אומרת לי לקחת את עצמי בידיים,

אבל לא נותנת לי דחיפה להתחיל.

את מבינה שמשהו לא בסדר,

אבל מתעצלת לחפש אותו.

את בטוחה שאני משהו אחר,

שאני בכלל לא בעצם.

אני עדיין פה. לצערי.

אני יודעת רק דבר אחד עכשיו,

שהגיע הזמן לאסוף את עצמי.

אני לוקחת, מחברת,

ואז אולי בסוף שאני אהיה שלמה.

אף אחד בעולם לא גורם לי להרגיש טוב.

למרות שאני יודעת שיש כאלה שכן מסוגלים.

אולי זה פשוט אני.

שפתטית מידי להאמין שיהיה בסדר.

היום, חיכיתי לו הרבה.

אז למה זה קורה עכשיו?

ואולי עוד בסוף אני יהנה.