"ברוכים הבאים לגיהנום",השלט הזוהר ריצד,מעלי,מנצץ ומזמין.
נקשרתי על השער הברזל הענק.
נשמעו שלושה קרקושים רמים,והשער נפתח.לעיניי נגלה מחזה מלבב:חוף ים זהוב,
בחורות בביקיני לבן,ילדים קטנים משחקים על החול,מחזיקים ביחד אחת גלידה שוקולד
מטפטפת וביד השנייה דלי חול.
אף אחד לא שם לב שנכנסתי לעולם הזה.
האמהות שתוקפות ההריון שהסתיימב אך לא מזמן עדיין רבצה עליהן במלוא כבודתה,
לא הנידו עפעף,והמשיכו לדחוף לתינוקותיהן אבטיח ליד.
הבחורות השחומות בבגדי הים הלבנים המשיכו לשחק כדורעף,והבחורים הצעירים המשכשכים במי האוקיינוס הנוגים המשיכו להשפריץ מים זה על זה תוך כדי קריאת צחוק רמות.
אף אחד לא שם לב שנכנסתי,חוץ מההוא.
בגדיו היו מרופטים ובלויים,שערו היה זקור ומלוכלך,ציפורניו היו ארוכות ושחורות,
וכשהוא חייך,לכיווני,שיניו הצהובות הבהיקו אחריו,וכך עשיתי.
אף בן אנוש, שבשפתינו העילית נקראים "שדונים",לא שם לב למראה המוזר- מלאך עם כנפיים לבנות-ורדרדות הולך בעקבות עני מרופט. לאחר מכן הוא הסביר לי שהם לא יכולים לראות אותנו, בעצם הם לא יכולים לראות כלום מלבד עצמם.
זו עובדה ידועה,הוא צקצק בלשונו.
האיש הראה לי את העולם הזה,שנקרא "גיהנום".
הוא היה ממונה על הסיור הראשוני בעולם החדש לכל מלאך שנקרא לתקופת התמחות בגיהנום.
כל מלאך,בהיגעו לשלב בוגר,מגיע לתקופת התמחות בגיהנום,כדי שבגלגולו הבא יעשה את העולם למקום הדומה לגן עדן.
וזאת על פי תוכניתו של אלוהים,שכבר התייאש מלהרוס כל פעם מחדש את העולם הנבזי הזה,אם במטר מטאורים קטלניים או בגשם שוטף.
ושלא תחשבו שאלוהים רע,כל אדם שנפח נשמתו בגיהנום כולה לגן עדן,שם הוא נשתל באדמה ונובט כשושנה,ולאחר שהיא מגיעה לשיא תפארתה, היא נקטפת והופכת למלאך.
זהו תהליך ה"טיהור".אלוהים גם לפעמים קורא לתהליך הטיהור "הצ'אנס השני".
בני תמותה לפעמים חושבים שאם הם עושים רע בחייהם,לאחר מותם הם הולכים לגיהנום,ואם הם עושים טוב בחייהם,הם הולכים לגן עדן. לו יכולתי,הייתי מנפץ את מחשבותיהם המגוחכות.
הרי כל אדם נברא בגן עדן,כל אדם עובר תהליך טיהור ראשוני,ובשלב זה הוא נחשב למלאך בשלב השני המלאך צריך לעבור את הגיהנום,שהוא כדור הארץ,כדי שיעריך את גן העדן בו הוא חי,ותהליך טיהורו, כשיחזור,יהיה אמיתי וטבעי, וינוע מרצון. אך לפעמים,כפי שלמדתי בהמשך,תהליך הטיהור לא עובד על כולם.אחד הכללים החשובים של אלוהים,כפי שהוא הסביר לנו,הוא ההגעה למסקנות לבדינו ללא כל הדרכה וכיוון שלו.לזה הוא קורא "חופש",כי אלוהים כבר יודע מה צריך לעשות ומה יקרה אם נעשה דברים מסוימים,אבל הוא שואף להגשמתו העצמית של האדם,ללא כל התערבות מצידו.
האיש המרופט ואני ריחפנו מעל מקומות שקרו בהם דברים מזעזעים,שלא אוכל להעלות אותם על הכתב.הבטתי בפליאה במקומות ובאנשים הנבזיים הללו,שחיים בעולם הזה.אחרי הכל המקום הזה לא מלא במלאכים שוחרי שלום.האיש המרופט חייך לעברי,ואמר שתהליך הטיהור לפעמים קצת מתפקשש, ויש מלאכים שיצר הרוע עדיין נשאר בלבם.
בהתחלה הוא נבט קטן,אבל לפעמים מתפתח לשיח אימתני וקוצני.
חבל,חשבתי לצמי,ושאלתי את האיש למה המלאכים הטהורים לגמרי לא עוישם דבר בנידון.
"תתפלא ילדי",הוא אמר,"הם עושים,אך המלאכים-שטנים רבים מהם פי 666,ולכן מעשיהם הטובים לא מכפרים על כל מעשיהם הרעים",הוא שוב מקמק בלשונו.
ריחפנו למקום צחיח ועלוב למראה,ונחתנו בהינף כנף על המדרכה השחורה.
"המקום הזה הוא של מלאכים אמיתיים וטהורי לב" לחש לי המרופט.הבטתי סביב.
אנשים רגילים למראה לבושי סחבות הסתובבו בין האשפתות ודיברו עם החברים סביבם.
הדבר היחליד שהבדיל אותם משאר בני האנוש היה זוג הכנפיים הלבנות והמרשמיות שבצבצו מגבם המלוכלך. "אסביר לך מה ההבדל בין המלאכים לבין השדונים בעולם הזה, זה פשוט מאוד",אמר המרופט,"המלאכים בעולם הזה הם אלה שאיכפת להם ממה שקורה.השדונים לעומת זאת,הם אלה שתהליך הטיהור לא עובד עליהם במלואו,והם אלה השקועים בעצמם בעולם הזה,וכך אתה בעצם יכול להבדיל בניהם."
מתברר שתהליך הטיבור אף פעם לא יטהר אותם לגמרי. הם טמאים לנצח והם הורסם את העולם הזה,שבגללם הוא גיהנום,והמלאכים הצחורים והטוןבים לעולם לא יצליחו לגבור עליהם.
מחר יש לי שיחה צפופה עם אלוהים"
טוב נכון שזה קטע ארוך ומעייף אבל שווה קריאה, יש בו המון מסר..
מתוך "מעריב לנוער"
מי שכתב את הקטע טוען כי הוא כתב את הקטע בעיקבות דריסתו של נהג האפונוע באמצע כביש סואן לאור יום, כאף מכונית לא עוצרת לעזור לו.
"לדעתי בכל נער שוכן מלאך קטן, והלוואי שאפשר היה לשנות את הסביבה ולמלא אותה אך ורק במלאכים טהורים!"
מה אתם אומרים על הקטע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
חלק הבנות שהיו במסיבה 
בלעעע לא יצא משו =(
נסיכת היומולדת לינוי <אחותי :P>
שניני וחברה של אחותי =]
תמונה נחמדה מהסטודיו בבלוגריה :P
כינוי: