זה כל כך מוזר לי כבר..

אני לא יודעת מה לעשות,

מנסה כל כך הרבה פעמים,

אבל לא הולך בשום דרך,

כאילו משו עוצר אותי,

משו מונע ממני,

משו שכאילו אל רוצה שנדבר,

אני כל כך אבודת עצות,

ממש רוצה אבל דיי, לא רוצה להתחנן יותר,

זה מעצבן שאי אפשר לדעת מה הצד השני חושב,

זה כמו מבוי סתום,

מאיפה ממשכים?..

עריכה:

איכשהו הצלחתי להבין מזה המשו הזה שעוצר אותי כל פעם,

זה הפחד,

הפחד ממך, אבל לא פחד פיזי, לא ממך בצורה החיצונית,

אלא פחד מהתגובה שלך,

פחד מההשלכות שיהיו אחרי זה,

וכן כבר עברתי את זה בעבר,

אבל אז זה היה הרבה פשוט,

כי אז ידעתי שזה שווה משני הצדדים,

ואז זה היה ביסודי,

בחלק אחר של החיים, זה היה מזמן.

אבל עכשיו זה לא מה שהיה פעם,

היום אני לא יכולה לדעת,

וזה מה שמונע ממני לנסות,

וחבל על כל הדמעות,

בעיקר שאני שומעת שיר מסוים שמזכיר לי את זה יותר ויותר,

זה פשוט הפחד הזה,

אבל בחיים חייבים לקחת סיכונים אם רוצים להגיע למשו,

זה מה שתמיד אמרו לי,

אבל למה עדיין משו תמיד עוצר אותנו..

ולמה זה נהיה כל כך מסובך,

כי המצב הזה שאני לא יודעת עלייך,

זה מה שמפריע.

זהו הוצאתי הכל..

עריכה שנייה D:

אולי אולי אולי אולי יש סיכוי שאני עוברת לגור בחו"ל, כנראה שאמא שלי תעבוד שם..

<רעות ועומר לא להרוג אותי>

יום טוב שיהיה

חן