"להתראות

  בגן עדן.."

כל כך הרבה משפטים, כל כך הרבה מילים ותקוות, כל כך הרבה פעמים שנראה שיהיה טוב..

אבל במציאות?

שונה, כאילו כלום

כל התקוות נעלמות אז אולי באמת עדיף להיות שמה.

לא זה לא צומי!

זה בסך הכל הוצאה ופריקה של כל הכאב..

אז מתי כבר באמת "יהיה בסדר"

טוב נכון יש ימים שמחים יש פחות, אולי מחר באמת יהיה טוב יותר, אבל למה זה רק "אולי"?!