הייתי מצפה שככל שאני מתבגרת אני אהיה יותר חזקה
אדע לעמוד מול דברים ולא לתת להם להיכנס לי ככה ללב
ובאמת בהרבה דברים אני מאוד חזקה
אבל כל המצב שקורה עכשיו
המלחמה הזאת
החוסר אונים
זה רק נהיה יותר קשה לי
בצוק איתן לא היו לי תחושות קשות כאלה
אולי כי הייתי צעירה יותר, אולי כי זה לא היה כזה נורא..
הלב שלי נשבר ביממה האחרונה, והוא לא נשבר הרבה זמן.
והתחושות עוברות מלחץ לחרדה לכעס לחוסר אונים לעצב ודיכאון.
חוץ מלסדר את החדר ולהיות באינסטגרם לא מרגישה שעשיתי כלום היום
רצתי לממד.
אתמול נפל טיל בגבעתיים קרוב לאיפה שהייתי ברמת גן
ועשיתי צחוקים אמרתי שאני אתחיל לכתוב צוואה למקרה ש..
אבל ממש לא צחקתי וכתבתי אותה באמת.
לא שיש לי כל כך מה לחלק כן
אבל תמיד אני מרגישה שאולי צריך להיות משהו לאנשים הקרובים לי להיאחז בו אם פתאום אלך.
כשחזרתי הביתה זרקתי אותה לפח
היא גם ככה לא הייתה טובה.
בנימה קצת אחרת
שבוע שעבר היה לי ערב ממש טוב
הופעה של היהודים
עם חברים הכי טובים מהתיכון
חברי אמת ונפש שלי
וככל שאני מתבגרת אני מבינה כמה הם השראה בשבילי
אוהבת אותם
אחרי ההופעה ישבנו קצת לדבר
תום יצא לדבר ואמרתי לו תודה
רציתי להגיד לו כמה התגעגעתי אליהם וכמה הרגע הזה מרגש אותי שההופעות חזרו
ופשוט לא יצא
הוא היה רחוק ועם מסיכה ובצדק
וזה הזכיר לי שאנחנו לא באמת אחרי שום דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אושרי.