יושבת לבד, מכוסה בשמיכה .
מקשיבה למחשבות שלי , בשקט בשקט ,
יושבת ולא מוציאה מילה.
ומסביב הכול מתנהל כשורה, אין שקט לעולם ,
הכול רועש ורועם וזה לא מפסיק.
עוצמת עיינים, והרעש לא נעלם ,
מתרכזת במחשבות שלי , והוא רק מתגבר .
הוא לא מפסיק, הוא מנסה לסמן לי משהו .
השתיקה שבתוך הרעש,
נתנה לי קצת זמן לחשוב על הדברים החשובים באמת .
אני צריכה מרחק,
לנסוע רחוק מכאן ולא לחזור שוב .
אני צריכה קצת זמן לעצמי ,
קצת שקט.