אין  אתם בחיים לא תבינו כמה שאני נפלתי למטה .

הכל התחיל ביום שבת לפני שלושה חודשים התכתבתי במכתבים בשאומי (אל תשאלו למה אני טיפשה מהלעשות )  עם חברה שלי אז היא הייתה חברה הכי טובה שלי היום ממש לא !

אז תקשיבו דיברנו על ידיד שלי וכמה שדוגרי אנחנו שונאות אותו קיללנו אותו , ועוד כמהבנות שאנחנו שונאות מאוד.

ביום חמישי לפני חודש וחצי חברה שלי מתקשרת אלי בחמש ואומרת לי שפרצו לי לשאומי וקראו את אותם מכתבים על ידיד שלי היתי בשוק לא האמנתי אבל לא חשבתי שזה יוביל למה שקרה באמת יום אחרי אותו"ידיד" קרא לבנות מכיתה ח' (אני בכיתה ז') ודאג שהם יאיימו עליי הכניסו אותי לכיתה עם אותו ידיד שתיי בנות שרבתי איתן וארבע בנות שכ"כ שונאות אותי מח' ולא נתנו לאף חברה שלי להיכנס עמדתי שם ופשוט לא ידעתי מה לעשות אני כאפה חטפתי ולא אחד . איך שהיה צילצול וכולם יצאו חברות שלי נכנסו לכיתה ספיר מיכל מיטל אני כ"כ בכיתי לשיעור תנ"ך אחרי ההפסקה לא נכנסתי וגם לא הם אחרי בערך רבע שעה זוהר הרכז משמעת בבית ספר שלי בא הוא ביקש לדעת מה קרא  ואני עם הסימנים האדומים על הפנים לא יכולתי לשקר הרבה ככה סיפרתי לו בסוף מה שקרה .

הבנות האלה הפסיקו להציק לי אבל לא הוא לא אותו "ידיד" קוראים לו תומר ועד היום הוא זורק לי עקיצות בגללו חצי שכבה לא מדברת איתי וככה מהילדה הכי הכי מקובלת הפכתי להיות ידה שאפילו שלום במסדרון לא אומרים לה , זאת הרגשה משפילה שאחרי שבועיים אותה ילדה שהתכתבת איתה נשארה למעלה ולה תומר לא אומר כלום נכון לעכשיו ספיר ואני לא מדברות ותומר גורר ילדים לא לדבר איתי ,

ככה בעצם גיליתי ת'צד השני של החברה את הצד הפחות נחשב אז התחלתי להסתובב עם יוליה ורעות וגל ולא עם ספיר וספיר השניה ותומר אפשר להגיד שהשתנתי לרעה אבל אני בזה לא שולטת ולא כ"כ אכפת לי מהמצב כי אני עוברת בסוף השנה דירה אבל ביינתיים המצב חונק אותי