בסטייל שלי!

היי "כולם".. [הקורא וחצי שיש לבלוג הזה]

אז עקב היום המוזר שהיה לי היום עלה לי רעיון חדש לבלוג

רעיון שאולי בזכותו הבלוג הזה אשכרה יתעדכן מדי פעם.

ואו, כאילו שזה אשכרה מעניין מישהו... חח

האמת שזה חשוב לי, כי היו לי כמה נסיונות להתחיל יומן... אבל לצערי אף פעם לא הצלחתי לדבוק בזה.

אז הבלוג הוא היומן היחיד שיש לי שעוד קצת מעודכן... מכיתה ז' או ח'.. אני כבר לא זוכרת, כשסגדתי לעולם העל טבעי..

אבל אני אגלה "לכם" [הקורא וחצי שיש לבלוג הזה] סוד קטן שחשבתי עליו לא מזמן... אני מתכננת לעשות לי יומן אישי רק לחופש הגדול הזה. אני חושבת שאני אצליח! מה, זה רק חודשיים..!

ב ק י צ ו ר -

הרעיון הגדול הוא לכתוב בכל סוף יום (או שבוע אם לא יהיה לי זמן) את תמציתו. ולמה אני רוצה לעשות את זה? כי כמו שאמרתי, היום היה לי יום מוזר.. קרו לי כמה דברים טובים ודבר אחד מבאס שביאס לי את כל האווירה.

אז אני חייבת להסדיר את האווירה של היום הזה, ולהחליט סופסוף אם הוא היה יום טוב, או יום רע..

אז ככה:

-בבוקר נפגשתי עם מיכל והתכוננו לביולוגיה [טרום מתכונת מחר]. חשבנו שזה יהיה סיוט ולא נשרוד ולא נצליח ללמוד, מה שהתברר כלא נכון וזרמו והיה ממש כיף ולמדנו את החומר טוב ובכיף. מוזר, מפתיע וטוב.

-אבי התקשר אלי ואמר שטינק רוצים קמבאק שלנו ורוצים שנככב בסרטון חדש ללקוח אחד. היה משמח לדעת שעוד זוכרים אותי אי שם בטינק... זה היה טוב.

-גיליתי שאין לי סיכוי, זה לא יקרה. משהו שאשכרה חשבתי שיש סיכוי שזה יתפתח ויתגשם פצוץ התפוצץ לי בפרצוף...כזה מעצבן.. משהו רע ומבאס.

-סולהג'ו יצר קשר.. היה נחמד להתכתב איתו קצת.. כמו תמיד, בימים לפני הגיוס. כיף לדבר עם מישהו שאתה מתגעגע אליו. ברור שזה משהו טוב.

-מיכל עידכנה את הבלוג שלה, שזה כמובן שזה משהו טוב! חיכיתי לזה הרבה זמן כבר

-עוד סיבה לדעת שיש לי חברות טובות שתמיד יהיה כאן בשבילי... אני כל כך מקווה שזה לא זמני, אני כל כך אוהבת אותן... כמובן שזה משהו טוב.

טוב אז.. בתמצית? 5 דברים טובים ואחד רע מבאס...

אולי "אתם" [הקורא וחצי של הבלוג] חושבים שברור שהטוב עולה על הרע כאן.. אבל לי זה לא ברור... זה כל כך גדול.. עובדה, זה דיי הרס לי את היום.. והיו לי כל כך הרבה דברים טובים בו.

ואל תחשבו שאני לא מעריכה את הדברים הטובים.. חלילה.. אני מאוד מעריכה ומודה על כך כל יום. וזה מעצבן אותי שדבר אחד רע יכול לבאס אותי כל כך ולהרוס לי את היום... כל כך מבאס.. אני לא רוצה להודות בזה, אבל ככה זה, מה לעשות..

תודה "לכם" [לך, הקורא וחצי של בלוגי] שקראתם את הפוסט עד הסוף. אולי אתם לא מבינים את זה או לא רואים את זה, אבל הנה, הייתם כאן בשבילי עכשיו רק ע"י קריאת הפוסט... תודה.

אופיר