נפרדנו!!
ככה לפחות היה נדמה לי.
הייתי בטוחה שירד לי ממנו קצת בזמן האחרון,
אך כנראה שטעיתי...
מצטערת שפגעתי אבל פנים תמיד אהבתי,
רציתי להיות איתך ולהיות כולי שלך!!
אז זה היה ב-28 באוגוסט , ככה זה התחיל -
הזמנתי אותו למין ' ערב אחרון ' כזה..
מצאתי זולה, סידרתי יפה,
הדלקתי נרות, פיזרתי קטורות, והבאתי מזרנים.
שכבנו.
אני חשבתי שזה יהיה פעם אחרונה, לתמיד.
אז דיברתי איתו קצת על כל מיני דברים שקשורים לנושא הפרידה.
הוא כנראה הבין את הרמז.
היינו אצל סטקי ואז הוא קצת עיצבן אותי, מעטתי בו - הוא החזיר.
נפגעתי, כי זה כאב לי, אז הלכתי בצד בודדה.
ניסתי ממש לירמוז לו שאני רוצה שהקשר בניינו יתנתק..
הוא לא רצה.
דיברתי איתו על זה , הוא שאל אותי אם הוא נמאס עלי.
אמרתי שלא .
שפשוט ירד לי ממנו קצת.....
הרגשתי קצת פחות אהבה אליו.
הוא אמר לי ' מה ניראה כ'כ רע אצלי שאת מגיבה אלי ככה? '.
אמרתי ' כלום '.
' אני אוהבת אותך כמו שאתה, אל תשתנה !! '.
אך בכל זאת הרגשתי שדי , מספיק .
אני לא יכולה יותר להיות איתו ..
אני מרגישה די סגורה וכלואה , שאני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה.
וויתרתי על כל החברות הטובות שלי , על הידידים הכי הכי שלי,
ועל המשפחה שלי..
רק בשבילו!
לא היה ולא יהיה עוד בנאדם שאני אשקיע בו ככה,
או לפחות לא כמו שהשקעתי במתן.
בכל זאת , רציתי ליגמור את זה יפה.
בלי ריבים, ושלא יהיו דברים שאתחרט עליהם.
בקיצור, אמרתי לו ' עכשיו כל אחד יחייה את החיים שלו לבד.
אין יותר אופיר ומתן ...
יש אופיר לבד, ומתן לבד '.
פיתאום , הוא התעלף !!!
לא ידעתי מה לעשות .
התקשרתי לאמא שלו \;
' שושי , אני ומתן רבנו .. פיתאום הוא נפל על הרצפה והתעלף '.
היא נלחצה.
לא ידעתי מה לעשות.
היא רצתה לדבר איתו, אבל הוא לא יכל לינשום!
לאחר 2 דק' היא התקשה שוב.
אך הפעם-אליו.
הוא אמר לה 'הכל בסדר'!
וזהו.
אחרכך, נפרדנו.
הפעם, סופי!
אז הלכתי הביתה.
הוא כל הזמן חסם אותי, כשבאתי לכיוון הבית.
הגעתי הביתה, שמעתי צעדים מאחורי.
הסתובבתי.
ראיתי אותו.
את מתן!
בידיוק באתי לפתוח את הדלת ופיתאום......
דפקתי ריצה למתן וחיבקתי אותו כ'כ חזק!!!
אמרתי לו שאני אוהבת אותו,
ולא יכולה להפרד ממנו בשום אופן.
אז הצתרפתנו, ודיסכסנו על מה שעבר עלינו באותו היום.
פיתאום, צילצול מאבא של מתן.
' אני פה, צא החוצה'.
הורס רגעים שכמותו!
בידיוק דיברנו על מה שעבר עלינו,
ניסינו לדון על כל היום ההזוי הזה, והוא מתקשר לו.
בקיצור, מתן הלך.
אני הלכתי הביתה.
הגעתי, ישבתי על המיטה והתחלתי לבכות.
הצטערתי על זה שאפילו חשבתי על הפרידה הזאת,
וכ'כ כ'כ הצטערתי, אני כ'כ מטומטמת!
לבסוף, נרגעתי.
תוך כדי נרדמתי.
סוף3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
