אני רואה את הזמן עובר
אני מרגישה את ההשפעות שלו
ומצד שני אני גם קצת מתעלמת ממנו
מדחיקה בו, כועסת עליו ומייחלת לו.
רציתי לבדוק את עצמי בשלושה שבועות האלה,
המסקנות שהגעתי אליהן לא וורודות.
ואני תמיד כועסת על אלו שלא כנים עם עצמם
והנה אני סוג של עושה את אותו הדבר
במבט לאחור אני מצטערת שנשארתי בבית היום,
אולי הייתי צריכה סופש עם חברה,
או לחזור להורים ולצאת לטיול רגלי כמו פעם in the hometown.
שיר של סיה גרם לי לנפילת האסימון (גם אם חלקי)
אבל לשבת ולעשות מרתון של איך פגשתי את אמא, לא באמת יתרום לזה
"תהיהי חזקה, רק עוד קצת. אני צריך שתהיהי חזקה רק עוד קצת".
נראה לי היום אני אלך לישון מוקדם.