עולה לי הבחילה

אני מרגישה את עצמי גועשת מבפנים

מנסה להרגיע את עצמי

ומנסה לנשום שלוש נשימות עמוקות וארוכות

הכעס והעצב מצליחים להשיג את הלב שלי לפניי

פותחים את השער לכל המחשבות והרגשות

אני לא ממהרת לגרש אותם

נוכחתי לדעת שאם הם נכנסים,

צריך לתת להם את התשומת לב שלהם

במידה והם נשארים יותר מהרצוי

אני עושה את מירב המאמצים לגרש אותם

מלחמות עם עצמי

מחכה להשלמה ולהחלמה

קיץ, ואני מייחלת לגשם

הישביה בחוף הים, ואני בכלל חולמת על העצים הירוקים והקרירות של היער

ככה זה כשאני לא באמת שייכת

הגשתי את העבודה הסמינריונית להגשה ראשונה. 

איכשהו, שום רגש של הקלה לא ליווה את הסוף

אולי כי זה לא הסוף האמיתי?

הברך התחילה לכאוב לי אחרי השש קילומטר השניים

אז הפסקתי לרוץ לביינתים

אז התחלתי פילאטיס ככה, בשביל שהגוף לא יינבל

ונתפס לי הגב אחושרמוטה

הימים האחרונים מסתכמים ב-

התעוררות מאוחרת מאוד

התארגנות איטית מאוד

ארוחת צהריים דלה מאוד

ישיבה בסיפריה שעות ארוכות מאוד

מצפון שצועק בקול רם מאוד

ואני לא אוהבת את זה

ואין לי באמת מה לעשות בנידון

חוץ מלעשות, לסיים. להגיש כבר.

בא לי להקיא מהעבודה הזאת

והחלק הכי גרוע?

יהיה לקבל את התיקונים

איכשהו המוח שלי לא רואה

את קו האופק שנפרש אחרי הדד-ליין