רצון עז לצייר,
לצייר אנימה, אולי לאתגר את עצמי עם ציור חי
רצון ליצור ורעיונות לצילומים
אני רוצה ללכת אל מול הפחד שלי, בכל הכוח.
לאחרונה הרמון הזה רק גובר וגובר.וזה טוב.
מגלה שהשינוי אופי שלי, מוצלח ככל שהיה זקוק לעוד תיקונים.
משפטים ממקומות יוסלסים נחטרים, לפחות המשמעות שלהם, מה שהופך את היוסלסיות של המקומות למועילה(:
הרבה מחשבות עם עצמי בזמן האחרון,
ולשם שינוי זה מהנה,
מבינה שאני ילדה קטנה עדיין.פתאום,יש לי עוד כ"כ הרבה ללמוד. אני רחוקה מלהיות אישה.
זה כיף להבין את זה, ולהנות מהגדילה וההתפתחות הזאת
(שקט,תן לי להיות קצת דרמטית, רק פה, ורק קצת)
זאת הרגשה נוסטלגית, לפתוח ככה את ה"קטע חדש" וממש לחשוב על מה לכתוב
ולשתף.
זה מרגיש כאילו זה לא נעשה המון זמן..
-הלימודים.הוו הלימודים. אני כבר מתחילה לפחד שהם לעולם לא יתחילו.
וכשהם כמעט התחילו, התחלתי לפחד שלא יהיה לי זמן לעשות דברים שאני אוהבת,
לראות אנימה. עוד לא סיימתי את כל האנימות שקיימות, ויש לי עוד דרך ארוכהP:
-לעולם לא אפסיק-
מציבה לעצמי מטרות,אחרי אירופה אמרתי לעצמי שמשהו בחיים האלה שלי חייב להשתנות.
ואני מרגישה שינוי, ומרגישה שעוד כמה בדרך.
בשורות רעות.
"יש דברים שנופלים,ואין לך הרבה מה לעשות חוץ מלהחליט איך לקבל אותם"
האושר שלי,שלקחנו מהפח באיזה לילה כי היא לא הפסיקה ליילל.
אותו אושר שישן איתי כל לילה, מצחיק אותי עד כאבי בטן נוראיים, גורם לי לפרצוץ קיטצ' בגלל כל הקטיוטינז שיש בה
אותו אושר שנפל מהמרפסת חמש פעמים, אותו אושר שאוהב אבוקדו וסוכריות על מקל,
אותו אושר עם שני שיניים (תוט'לס)עם המיאו הכי מיוחד, ועם הגרגור (טרקטור) שלה שמרדים אותי בלילה
אותו אושר שמדבר איתי בחתולית, ומתגעגע אליי כשאני לא בבית,
אותו אושר שלא נותן לי לקרוא ספרים,ושרוצה צומי, טיפש..
קצה.(: סלאטקי מוי..
ויש דברים שלא חשבת שיגיעו,אבל כשהם פה אתה לא שולט בעצב,
ובכיתי בלי סוף וכמו מטורפת.לא אשכח את הריח שהיה בקליניקה הזאת.
לא הצלחתי כ"כ לדבר עם הוטרינר, לראות אותה שם קרע לי את הלב.
אבל נראה לי שצריך להביא את הכאפה ולא לשקוע בעצבות חסרת תועלת
במיוחד-כשיש הרבה מה לעשות עכשיו(: -חצייייייייל-
אוהבת אותך חתולה שלי3:
פרק חדש
-מה שהתחיל את הפוסט,מעורר חשק- אי שם במאי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
kasandra
