אוף אלוהים

מה לעזאזל קורה איתי ועם השליטה העצמית שלי

אני תוהה מה אדם צריך בשביל להיות מבסוט

 יושבת באוטובוס וחושבת למה אני נותנת למצברוח המחורבן להכתיב לי את החיים

אני הרבה יותר חלשה ממה שחשבתי.

מעשים.מעשים.מעשים.

זה כאילו,שאני מצליחה לחיות טוב רק עם פרויקטים של הראש

ימים שלמים מבוזבזים.שלמים.מהבוקר עד הערב.

ימים שאני לא אוכל לזכות בהם בחזרה.

למה אני לא יכולה להינות מהם?

איך אני משנה את דרך החשיבה הזו?

אני מחכה לאסימון המזורגג הזה יותר מידי זמן.

אולי הוא נופל מגובה כ"כ רב

ואני עדין מחכה.

שוברת את הראש,

מרגישה בתחנות ביניים

כאילו משהו הרבה יותר גדול בדרך.משהו יבוא.

רוצה להרגיש חיה ולא על טייס אוטומטי,

העולם הזה מחייב אותך לחיות את החיים הרגילים והמשעממים

כשבעצם-הבחירה היא רק שלך.

אבל לא תבחר אחרת,

אתה כבר נמצב בשלב שאתה לא רוצה משהו אחר.

מישהו לדבר איתו אל תוך הלילה,

מישהו להישען עליו

להשתלט על החיה שבתוכי

על הרוע. להשתיק אותו,לכלוא ולבלוע את המפתח.

יש לי מחסום במוח.מחסום יצירתי שלא נותן לי לחשוב

אני צריכה לשים את ידיי על משהו שיעשה לי טוב

ואז יהיה טוב. ואז יהיה טוב.

-יכול להיות שפה אני טועה-

חיפושים אחר המוזה,

חיפושים אחר העולם המתוק הזה שתמיד חלמתי עליו

מקומות בהם אתה מרגיש שליו

מקומות שאתה יודע-שאתה בשליטה.

לא מוצאת את המוזיקה המתאימה בשביל לנשום שניה,

בשביל לשחרר את הכל,

בשביל לקחת אתנחתא קצרה

להבין מה אתה רוצה זה השלב הכי קשה

קצת הלכתי לאיבוד

הופה ונובמבר של 2013

תמיד כשאני נכנסת לפה,עורכת פוסטיק ומסתכלת על התאריך אני איכשהו לא מאמינה

*מדליקה קטורת*

אז..

היום צילמתי בסטודיו. הכרתי סטודיו בתיכון,מיותר לציין שזה היה לפני 4 שנים והאבק הצטבר.

קצת מפחיד (קצת עלק אתמול אכלתי לשובו את הראש שאני מפחדת וכל היום הסתובבתי עם פרצוף תחת)

לקפוץ ישר למים העמוקים-לעבוד לבד ולהוכיח את עצמך.כולם בפור של שנה ממני,

ואני החדשה שכל העיניים אליה..אז הייתי חייבת לתקוע את המסמר לגובה שלו,ותקעתי.

סה"כ אני מרוצה, אולי ורק אולי נצא למקצה שיפורים.

אבל בגדול-שוב החזקתי בקלף המקריות (בעבודה קשה של תכנון אה?!)

קבלתי את אפקט הוואו והמורה שאני באמת תופסת ממנו הואיל בטובו והיה נחמד ממש,נשאר איתי חצי שעה אחרי השיעור

ועזר לי המון.*וכמובן שאציין גם את אב הבית שהצקתי לו המון ועזר לי גם(:*

אז המוסיק שלי חוזר מבחינה ואני מפנקת בסושי

הוו היה ערב בנות טוב!מזמן לא צחקתי ככה

ישבנו על סושי עם המשפחה של שובו,וישבנו הרבה זמן

אבא המגניב הזה הגשים חלום ועשה קעקוע(: אילונה קעקעה אותו -איזה חזק!-

*חח אני הייתי לחוצה יותר מטמפון לפני במהלך ואחרי-יותר דאגתי מכולם*

שתיתי בירה עם סבתא, פקה פקה

שיחות כיפיות עם רומי

ולשבת קצת עם ההורים

אחרי הסופ"ש המוצלח הזה, תקף אותי גל געגועים מטורף לצפון..בכיתי מרוב געגועים עמוקים

קשה לשלוט על החיים שלך

ממ! אילונה וובה שחזרו מפארג וברלין הביאו לי מצלמה 6*9 פורט בינוני ובא לי בא לי בא לי לנסות אותה כבר!

לבינתיים רק צילמתי אותה חע

זהו,

רק להזכיר לעצמי קצת מהחיים הפשוטים

ועכשיו המילים בדימויים

הסטודיו

ואנחנו,וואו כמה זמן לא היתה פה תמונה כזו!