אז מוסון בחול.

מה שאומר שיש לי שלושה שבועות לבלות לבד בבית.

תכלס, חלק מזה זה חג-אז אני אצל ההורים

וביינתים, זה לא רע בכלל

עוד מה שזה אומר שזו הסביבה המושלמת לכתוב פה

ואיכשהו רק עכשיו הגעתי לזה.

ניצלתי את הזמן ליצירה

המון פיילוטים שלא צלחו במיוחד,

הרבה שעות עבודה שלא רואות מוצר מוגמר בסוף

אבל לפחות צברתי ידע וניסיון

ותכלס, (איך שכחתי)

סיימתי את הסמינריון *זיקוקים*

נשאר רק 'לנקות את הפירורים' פינישים אחרונים ויאללה ביי.

שלום תואר השכלה גבוהה. 

אז עכשיו במקום לשבת פה אני צריכה ללכת לדואר ולשלוח את העבודה הגמורה

ממ. כן.

קיץ, ואני מייחלת לגשם

הישביה בחוף הים, ואני בכלל חולמת על העצים הירוקים והקרירות של היער

ככה זה כשאני לא באמת שייכת

הגשתי את העבודה הסמינריונית להגשה ראשונה. 

איכשהו, שום רגש של הקלה לא ליווה את הסוף

אולי כי זה לא הסוף האמיתי?

הברך התחילה לכאוב לי אחרי השש קילומטר השניים

אז הפסקתי לרוץ לביינתים

אז התחלתי פילאטיס ככה, בשביל שהגוף לא יינבל

ונתפס לי הגב אחושרמוטה

הימים האחרונים מסתכמים ב-

התעוררות מאוחרת מאוד

התארגנות איטית מאוד

ארוחת צהריים דלה מאוד

ישיבה בסיפריה שעות ארוכות מאוד

מצפון שצועק בקול רם מאוד

ואני לא אוהבת את זה

ואין לי באמת מה לעשות בנידון

חוץ מלעשות, לסיים. להגיש כבר.

בא לי להקיא מהעבודה הזאת

והחלק הכי גרוע?

יהיה לקבל את התיקונים

איכשהו המוח שלי לא רואה

את קו האופק שנפרש אחרי הדד-ליין