מוצאת את הקושי להתחבר לכאן שוב

חברה שאלה אותי, וראיתי את המשפט הזה בסדרה

"האם נהיית המבוגר הזה שתמיד רצית להיות?"

פתאום קלטתי שאני בקטגורית ה-Adults

וכמו שעניתי לה, לא. אם כבר- איכשהו הלכתי אחורה.

אני חושבת שלעולם לא הרגשתי ככ אבודה

נכנעת ללחץ

בורחת מהתמודדות

בורחת מהכנות

מה השתנה

אני רוצה גשם, לא בטוחה בנוגע לסיבה 

אולי כי הוא יעודד אותי, אולי כי יהיה לי קל יותר לבכות

אין לי מושג איך השעה שתיים בצהריים

עוד לא אכלתי ארוחת בוקר

אני כאילו חיה הרצועת זמן שונה לחלוטין

מביטה קדימה בתהייה

דמעות שמתפרצות לפעמים

מצליחה לאסוף את עצמי, ולנער

כ"כ מפתה להשכב בתנוחת עובר, להתכסות

לבכות מעט ולהרדם.

מי אנחנו שנשחק את אלוהים?

איך אתה מתמודד עם האכזבה העצמית הזו?