את שבת העברתי בציפייה לעבודה, 

בהמתנה לשעת הדין, 

מחשבה של לנסות את צבעי המים שקיבלתי לפני שנה, עלתה בראשי

אז התיישבתי, וציירתי

מהר מהר השולחן שלי התמלא בשערות המחק

והם נראו כמו כוכבים בשמיים שחורים

ואז איכשהו, לא רציתי ללכת לעבודה

הקווים התחברו לצורות שאני אוהבת

והציפייה והתלהבות התחילו למלא אותי מבפנים

בערב, התיישבתי לנסות את הצביעה

משקשקת ומפוחדת להרוס

איכשהו שרבטתי משהו, שלנסיון ראשון דווקא לא רע

ציינתי לאבא שאני לא אוהבת, 

(תכלס אולי זה יותר יחסי אהבה שנאה)

ואבא אמר, שטוב מאוד! אמן לא אוהב את העבודות שלו וזה הדרייב שלו להמשיך

ווואלה, יש בזה משהו.

היום, מרגישה בטוחה בעצמי

מרגישה טוב