אני מערבבת את הקפה במטבח, שם התאורה חזקה יותר.

בסלון מתנגנת מנגינה מזמינה, פתאום קופצת למוחי איזו סצינה מחיים אחרים

אולי זה התבוננות מבחוץ, כמו שיש לי מידי פעם- הדמיון חוגג.

ובא לי לרוץ לסלון הזה, בא לי להיות נוכחת ברגע.

ואני מבינה שהלימודים האלה זה שטויות,

ואני צ'יק צ'אק אלמד ואסיים את המכסה שהקצבתי לעצמי היום.

השולחן עמוס, נראה כמו שרידים של מלחמה בניירות- שאריות מהסופש.

המחשבה שהיא תאהב את זה ושזה יחמם לה את הלב נתנו לי דלק להמשך.

הרגש הזה חונק אותי, אני באמת חופרת עליו. אני צריכה להפסיק. 

קשה לי להיות בנוכחותה, גוף שלישי כי קיבלתי את זה שלא תקרא פה בחיים.לא מעניין אותה.

אבל כנראה אני עוד אלמד. אני אלמד את המקום החדש שלה אצלי.

יש לי ממן אחרון לתואר להגיש. יש לי שיעול שתקף אותי בסופש. 

יש את יום האהבה השבוע, וחגיגות יומולדת לאולה באכילת המבורגרים(:

יש גשם השבוע. הסופש חוזרים לצפון.