יש לי מכונת זמן בבית, והיא יכולה לעצור את החיים

היא יכולה לעצור את הרגע, ואני במבט קטן יכולה לחזור לאותו הרגע בדיוק

הצילום קצת חזר אליי,

הנסיעה הזו לצפון החזירה לי את הפעימה ללב

הנסיעה הזו היתה מזמן, קריאה של העבר הזכירה לי לכתוב על הנושא..

אולי קצת התפספסה לי היצירתיות, אולי סתם אני מקטרת. ולא עושה.

בינתיים, עבר עליי יום לא כ"כ מוצלח. והמצברוח מסרב להשתפר

מנסה לתת לו את התרופות הנחוצות, אנימה, שינה, אוכל טוב. בינתיים שומדבר לא עזר.

אז אני פה..

היום-הולדת מתקרב. 

מצאתי את עצמי ממלמלת לעצמי שלא הייתי ככה,

אהבתי את היום-הולדת שלי

ועכשיו? אני מהאנשים הגרמפי שרק לא רוצים שהוא יבוא,

ולא לא בגלל הגיל בכלל. לא כ"כ מטריד אותי עניין הגיל אניוואי.

עניין השליטה העצמית, חע. כולי מבואסת על היום הזה, שהוא לא מיוחד מספיק, שהוא לא וואו מספיק.

ובעצמי? לא מעוניינת לעשות כלום. 

מקווה שיגיע היום ואני אשנה גישה, חבל אני סתם הורסת לעצמי.

יש שירותים, באולם אירועים 

תמיד יש שם מוזיקה, מנגינה שקטה, וקולות של יער, של ציפורים וטבע. 

אני מתה על הרעשים האלה, תמיד מכניס אותי לעולם אחר

בא לי קצת עולם אחר