פליי. ויחד איתו החדר נצבע כתום,לרגליי מופיעים עלים יבשים וכתומים,צעיף עוטף אותי, קצת קריר.הבית שלי הופך לרחוב,אנשים עוברים בו..הולכים שבים.טרודים ביום-יום שלהם. אני איפושהו שם באירופה,באותה עיר שאני תמיד עפה אלייה בדמיונות,המקום העתידי הזה שנקרא בית.

כל הפסטורליה הזו נקטעת כשאני חוזרת למציאות.

מחשבות על המשהו הגדול הזה שאני רוצה לעשות על שבירת הכללים והחוקים.ההבנה המתבגרת שזה לא הולך לקרות.

אז צריך את זה.ואת זה.ואת זה.וזה קצת לכיף. וככה עוברים להם החודשים. 

וזה רק זמני.

אבל זמן זה כל מה שיש לנו-והוא בנקודת אל חזור כל רגע.

לוגמת את השלוק האחרון של הקפה,

מגבירה את הווליום

שאיפה עמוקה ונשיפה מיד אחריה.

מבט על השעון

ממשיכה בחיים שמכתיבה לי החברה.

פורטרט עצמי.

מוזיקה- Hozier - Take Me To Church