אני אומרת לעצמי שיהיה בסדר,שבאמת הכל מוצא את דכרו להסתדר.

אני הולכת ברחוב הישן והעגום,אבל יש קצת גשם

ואני מדמיינת איך הרחוב הופך להיות אי שם באירופה,עיר עוד יותר ישנה אבל עם אלגנטיות

והגשם,שם הוא תמידי-לא כמו פה.

ואני חושבת לעצמי שלא חשוב שעוד שניה מתקרב לו ה24,כי זה רק מספר.הכי חשוב זה מה אנחנו עושים בין הספירה של המספרים האלה.

ואני מכינה מרק צח בפעם הראשונה בחיים-למישהו שאני אוהבת,והוא מנחם ואומר שזה טעים

ואני בוכה מעט,בוכה כי הכסף חונק אותך ממש הדוק,אבל לא מספיק בשביל להפסיק לנשום אלא רק כדי לענות אותך

ואז האנשים שאוהבים אותי מחבקים,מזכירים לי את השבועה שלי לעצמי,שאני הייתי האדם שכסף לא נגע לו,שכסף לא הרס לו.

והודעות שלא היה להן עבר,ולא היו להם רמזים-מעלים חיוך ומזכירים לך שתמיד תמיד יש מסביבך כאלו שמכירים אותך טוב טוב,ומחבקים אותך גם אם זה מרחוק כשרע לך.

מחשבות על הרגשה אחרת,הם בדר"כ תוקפים בגלל מזג האויר השונה.

ואני רק חושבת איך לשנות,איך לשחרר איך להרגע.

והכל יסתדר,זה בטבע של הדברים להסתדר.

אבל מה ההחלטות הקטנות האלו שישנו לי את החיים לכיוון קצת טוב יותר?

הכל בסדר אלונה,אני אומרת לעצמי.

תנשמי עמוק ותפתחי את העיניים קצת יותר לרווחה,

ותראי שהכל בסדר.