אוף אלוהים

מה לעזאזל קורה איתי ועם השליטה העצמית שלי

אני תוהה מה אדם צריך בשביל להיות מבסוט

 יושבת באוטובוס וחושבת למה אני נותנת למצברוח המחורבן להכתיב לי את החיים

אני הרבה יותר חלשה ממה שחשבתי.

מעשים.מעשים.מעשים.

זה כאילו,שאני מצליחה לחיות טוב רק עם פרויקטים של הראש

ימים שלמים מבוזבזים.שלמים.מהבוקר עד הערב.

ימים שאני לא אוכל לזכות בהם בחזרה.

למה אני לא יכולה להינות מהם?

איך אני משנה את דרך החשיבה הזו?

אני מחכה לאסימון המזורגג הזה יותר מידי זמן.

אולי הוא נופל מגובה כ"כ רב

ואני עדין מחכה.

שוברת את הראש,

מרגישה בתחנות ביניים

כאילו משהו הרבה יותר גדול בדרך.משהו יבוא.

רוצה להרגיש חיה ולא על טייס אוטומטי,

העולם הזה מחייב אותך לחיות את החיים הרגילים והמשעממים

כשבעצם-הבחירה היא רק שלך.

אבל לא תבחר אחרת,

אתה כבר נמצב בשלב שאתה לא רוצה משהו אחר.

מישהו לדבר איתו אל תוך הלילה,

מישהו להישען עליו

להשתלט על החיה שבתוכי

על הרוע. להשתיק אותו,לכלוא ולבלוע את המפתח.

יש לי מחסום במוח.מחסום יצירתי שלא נותן לי לחשוב

אני צריכה לשים את ידיי על משהו שיעשה לי טוב

ואז יהיה טוב. ואז יהיה טוב.

-יכול להיות שפה אני טועה-

חיפושים אחר המוזה,

חיפושים אחר העולם המתוק הזה שתמיד חלמתי עליו

מקומות בהם אתה מרגיש שליו

מקומות שאתה יודע-שאתה בשליטה.

לא מוצאת את המוזיקה המתאימה בשביל לנשום שניה,

בשביל לשחרר את הכל,

בשביל לקחת אתנחתא קצרה

להבין מה אתה רוצה זה השלב הכי קשה

קצת הלכתי לאיבוד