אהבתי את הטעם של החיים כשאתה לוקח את הדברים בפרופורציות הנכונות.

בימים האחרונים אני רואה את עצמי כילדה שצעקה וצעקה וצעקה בכל הכוח שהיא רוצה משהו אחר, וכשזה עומד לבוא-ומשאיר הד עם כל צעד ענק שהוא עושה כשרק הצל שלו נראה-ואותה ילדה מפוחדת,נעה מימין לשמאל,מעבירה את המשקל שלה מרגל משמאל לימין, בספק ציפיה ספק פחד וחרטה.

הבנתי שאני לא יודעת ממה אני מפחדת. אתה מתבגר והביצים שהיו לך נושרות.

אבל לבסוף היה לי את הסופש שייחלתי לו כ"כ מזמן,והוא אפילו לא נבע מהתכנונים שלי(ואולי אפילו בגלל זה) הרוגע הזה והשלווה הזו,אם אני חושבת על זה עכשיו,לא חשבתי אז..המוח שלי היה ריק ופשוט נהנה מהשמש החמימה,מהשמלה שהתנופפה ברוח העדינה  שליוותה אותנו בטיול לאורך הים,באייס קפה שלא היה אייס *חיוכון* בשכיבה על הדשא,כשעוברת אורח מצלמת אותנו,השמיים היו יפים, הנדנדות החדשות לילדים מגניבות,והצהריים האלו היו כ"כ מספקים,תדלקתי להמשך

בטח שיש עוד המון עבודה,אבל..

היה נחמד לשבת שעות במרפסת עם הקפה ועם זיוני השכל שלנו,חברות בסביבה-זה נכס.

יצרתי ועשיתי עוד כמה צעדים לכבוד הפרויקטים שלי,שוקלת לפתוח בלוג נוסף לDIY

אחרי הרבה זמן,

המחשבות שלי,למרות שלא הרבה השתנה,

כיף לחיות

כיף שהמצפון שלך נקי,ותענוג לראות את ההורים מגשימים חלום! חיוכים מגרמניה

נוסטלגיה,נתקלתי בה.

ואחלה שיר,The Mowgli's - We Are Free שנתקלתי בו גם,במקרה