לפעמים אני תוהה    ,

דברים מכתימים אותך-בכתמים טובים ובכתמים רעים ואפילו בנייטרלים

הוכתמתי-בהאשמה שאני כ"כ דרמתית.(לחפש כמה כתבתי את זה על עצמי ולהשתגע    )

אני כ"כ דרמטית שאני מחפשת את הפסקול לסרט שלי,את הקול המדבר את העריכה הצולבת (תולדות קולנוע..) ואת העריכה הקצבית לקול המוזיקה החמדמדה של שינוי או וידיאו של כמה חברים טובים שמראים כמה שאנחנו נהנים    .

חע-אפילו עכשיו כשאני כותבת בבלוג אני עם מוזיקה,ואם חושבים על זה לפי המוד מוכתב הסגנון המוזיקלי (לגודמא   ..Hard-Fi/Hard to beat)

אני דואגת מדי,חושבת מדי,מגזימה,אווור-ריאקטינג,שוב חושבת,מנתחת יותר מידי,מסריטה לעצמי את העתיד,מצפה יותר מידי,

מתכננת את הפעולות של עצמי ושל כולם מסביבי,מתעצלת יותר מידי, מתעצבנת יותר מידי,תיאטרלית מידי.קשה עם עצמי מידי...

והעיקר אני נוזפת באחרים שהם קשים מידי עם עצמם..אבל לפחות הם קונים כרטיס טיסה למחרת ;)

אתם יודעים מה מצחיק אבל? שהשנה המטומטמת הזאת עשתה לי חשק לאמנות,המשפט שלו כנראה ירדוף אותי עוד הרבה שנים.וזה די עצוב,ואפילו מעלה דמעות בעיניים הדרמטיות שלי. "רציתי לראות איזה מן אמנית תהיהי" אולי זה היה בי הרבה לפני-הרצון ליצור ולעשות,לעבוד עם הידיים.המאבק הזה עם האתגר להתפכפך כל הלילה בדאגה,ובדקה האחרונה לצאת עם אחלה של הגשה.זה היה מתיש..אבל אני אתגעגע לזה.לא חושבת שהשנה הזו היתה טעות (נו בטח שהכל נראה יפה אחרי שזה נגמר).השאלה הגדולה היא-"מה עכשיו?" עכשיו ממשיכים-לאן שהאינסינקטים האלה יגידו לי. 

לפעמים אני פוחדת שהחלטתי איפושהו שם בפנים שזה נגמר (לא באופן המלודרמטי..) באופן העצוב-כאילו הגעתי לפיק של החיים או אנערפ.אני כ"כ פוחדת מכשלון,וזה ממש כמו בסרט ההוא שאני לא זוכרת את שמו (לאיימ) "אתה עומד מול חנות ממתקים עם סכום כסף מסוים שמספיק לך לממתק אחד,ואתה לא יודע מה לבחור.אז אתה לא בוחר-כי כל עוד לא בחרת לא עשית טעות". כ"כ נתקעתי בשלב הזה,עדיין תקופעה אם לומר את האמת..-אני מפחדת מהכשלון ומחליטה שלא להיכשל-פחדנות.לשמה. פאק אני לא חשבתי שאני אפחד ככה..הייתי הזאתי שלא מפחדת משומדבר,ועושה פאדיחות לכולם..צועקת ברחוב ותמיד בראש השיירה.לא הלידר..אבל לא הפחדנית.לפעמים אני רוצה להרגיש כמו האלונה של פעם לפני כל הכאב שהרגשתי,זה עושה יותר נזק משאני אוכל לפרש כנראה. להיות אדם חי ומרגיש זה זכות-וזה כואב.ותמיד אומרים שהחיים האלה כואבים,בסרטים-חע-והם צודקים. ובסוף הסרט שלי אני רוצה סוף טוב, גאד דמט,אני לא רוצה להיות מהאלה שהתפספסו-אני רוצה להיות כמו שתמיד ראיתי את עצמי.

ואני חייבת להפסיק להשאיר את הממנים האלה לדקה האחרונה.אוף.אפס משמעת עצמית.

יחי שבת שמלאה בלכתוב עבודות להדשה! דמ מי.

פילים שחור לבן,אילונה-איפושהו שם בנובמבר של שנה שעברה.מתאים לי הלכלוך לעכשיו.