אני לא שמחה,לא מאושרת,לא אופטימית.

גם אם זה נראה ככה לארחים.

דברים פעוטים מבאסים אותי,

אני נותנת לעצמי לטבוע ברחמים עצמיים.

אני קוטלת את עצמי.

ואין מישהו שזורק מילה טובה.

הוא רק מקשה.

החיים שלי לא מתנהלים כמו שאני רוצה שיתנהלו.

ואם ישאלו אותי מה אני רוצה לעשות,

לפני שסוף העולם יגיע,

אני לא אדע מה לענות.

למה אני מרגישה שאני עומדת במקום?

מה בדיוק צריך להשתנות?

לא רוצה למשוך בחוטים הלא נכונים

כי אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה.

לא יודעת להצביע,איפה הכל נהרס

אבל זה עקום.

אני רק רוצה תמיכה,

ולא התלמדות קשוחה.