טוב, הפוסט הזה הולך להיות קצרצר.

אין לי מושג למה, אבל היום הזה קשה לי יותר מיום הזיכרון לשואה ולגבורה[ אני לא מזלזלת חלילה בשואה, מה שהלך שם זה נורא וזה לא נקלט] אבל הבנתי כבר שמה שיותר כואב לי זה היום הזה.

אין לי איזה אח\בן משפחה שחס וחלילה נהרג או נפצע בצבא, אבל בכל זאת, זה יותר קשה לי.

לחשוב שיש איזו דוגמנית שעושה פוזה קטנטנה בשנייה וחצי ומקבלת על זה מיליון דולר, ויש כמה מאות משפחות שכולות, כמה אלפים חיילים שגמרו את החיים שלהם בגיל כל כך מוקדם, והכל הלך, זה לא שווה.

מחר בערב אנ מניחה שכולם,[ כמעט כולם :)] יחגגו ויצאו לבלות בערב יום העצמאות ל60 שנה למדינת ישראל. והכל בזכות החיילים האלו. בזכותם.

יש איזה סרטון ששמתי אותו ברשימה בבלוג אם מישהו שם לב כבר מזמן מזמן, שלי אישית אחרי כמה שיניות של השיר המתנגן והתמונות הרצות עלו דמעות אז הפסקתי לראות אותו.

חיילי צה"ל גיבורים.

שבוע טוב, ומי שיוצא מחר בערב- תהנו :)