Everyone Dies Alone
המרדף אחר אור היום |
| 4/2008
זמזום
מתהפך בפעם המאה ועשרים, מנסה למצוא חתיכת סדין פחות מיוזעת ממני ולכבות את הראש לטובת שינה.
ואז הזמזום הגבוה נשמע באזני וההכרה הכואבת מכה בי- יש פה יתוש, ולא אחד. אני מנסה לכסות את הראש בשמיכה כדי לא לשמוע אותן- שימצצו בשקט וילכו לדרכן, היתושות האלה, אבל זה לא ממש הולך ונראה שחלק מהכיף של המציצה שלהן הוא להטריד לך את האוזן. אני מכיר בנות כאלה.
הבטן שלי מתהפכת, כי אכלתי משהו מקולקל, ולאט לאט אני מבין ששינה אני כבר לא אשיג היום. אני מזנק מהמיטה בהחלטיות, מדליק את האור ויוצא למלחמה.
ארבעה יתושים מתים מאוחר יותר (טוב נו, שלושה, אחד ברח) וזריחה באופק ואני יושב ובוהה, מנסה למצוא פתרון זמני לבעיה התמידית ולהשכיב את עצמי. הפורפליי לא הלך כל כך טוב, ובסופו של דבר התנמנמתי רק בשבע ומשהו בבוקר, כדי לקום בתשע ולצאת למשרד. זה לא היה לילה טוב.
הלוואי והיה לי מדיום שקוף יותר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
