אז ככה זה נגמר. סופית.
יום חמישי הייתה מסיבת השחרור שלי ושל החבר'ה שהשתחררו איתי.
אל תשאלו אותי מה היה, כי אני לא בטוחה שאני זוכרת.. למרות שאני טוענת שאני זוכרת הכל אבל חברות שלי מוכיחות לי אחרת.
מה שכן, אני יודעת שהיה הרבה אלכוהול...
היה סושי, היו צמידים זוהרים, שרשראות פרחים, סוכריות גומי והמון אנשים שאני אוהבת ומתגעגעת אליהם.
לצערי היו אנשים שלא היו יכולים להגיע והיה לי ממש חבל. אחד מהם הבטיח לפצות אותי עם מלא בירה J. [ייתכן שאני מפתחת התמכרות?...]
אני נורא נהניתי.
מקווה שגם שאר האנשים.
כל מי שרואה אותי שואל אותי איך זה עכשיו, וכל מה שיש לי לומר זה שאני מתגעגעת והייתי חוזרת עכשיו לבלות עוד כמה חודשים עם האנשים האלה מידי יום.
כולם מסרבים להאמין לי...
אני כזאת לא אמינה?.. ;)
אני עייפה. אבל לא מסוגלת ללכת לישון.
הרגלי השינה שלי לא הגיוניים. אני יכולה להיות עייפה, גמורה, גוססת ואני לא אצליח להרדם.
איך זה יכול להיות?!
איך אנשים שולטים ככה בשינה שלהם?
עוצמים עיניים, וזהו. נרדמים.
גם שהיינו בקורס, כל הפסקת צהריים היינו פורשים לשנ"צ, כל הבנות בחדר נרדמות ואני עוצמת עיניים ומדמיינת שאני ישנה.
אני ביזיון.
צריך לנדות אותי מהחברה.
שיהיה לילה טוב..
תחלמו על אנשים יפים J
זוז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
