[ noisuf-x - hit me hard ]
אצא ממסך העשן שלי לכמה דקות...
אני חושבת, שברור לכולם שהתגייסתי. לא התלהבתי מהרעיון - אבל הייתי עצלנית מדי מכדי להשתמט, ומטבעי כמו שאתם יודעים - לא באמת אכפת לי.
היום אני לא מצטערת, וחושבת שהאדישות היא ברכה. העברתי 10 שבועות בביסלמ"ש המעפן, שנאתי כל רגע אבל גם אהבתי כל רגע שני. באמת שיש דברים שאין להם מחיר, ואי אפשר לתאר אותם במילים.
עד כמה שרציתי לעוף משום כבר, ובשבוע השני בכלל צעקתי בבית שאני נכה ומסכנה ולא רוצה לשרת בצה"ל, ביום האחרון כבר רציתי שזה לא יגמר. במיוחד אחרי שבירת הדיסטאנס. באמת שהיה לנו סגל מדהים...
קיבלתי את הסיכה של המפקדת שלי, הפייסבוק שלי מלא בבנות מהקורס, והלב גדוש בזכרונות.
מי היה מאמין? (:
אני אהיה קצרה בתמונות למרות שיש פול. מן הסתם, אני היצור הבלונדיני. השתזפתי כמו לא יודעת מה, בא לי למות ולהיות גוויה לבנה שוב ):
שאלו אותי על ציורים, אז אחלוק איזה משהו מגאיה, צבא, ולינאייג' (:
p.s. אני מבקשת לא לפצוח בדרמה בבלוג שלי, באמת שזה לא הכרחי, וממש לא רלוונטי. תגלו בגרות ותתאפקו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
