יותר שלם מלב שבור

נמאס לי לחיות ככה,

נמאס לי להיות כאן,

למה הכול צריך להראות כמו שזה נראה עכשיו...

אני כול כך עסוקה בלנסות לעזור לאחרים שבסוף יוצא שאני לא עוזרת לעצמי...

רע לי...

פשוט רע לי...

למה אני לא אסביר...כי באמת שאינלי כוח....

אינלי גם כוח בשבילכן אתן כול כך דפוקות שזה עצוב, ממש אינלכן חיים אתן אפילו לא שווה את השורה הזאת בפוסט

עוד לא החלטתי אם מה שאני מרגישה אלייך זאת אהבה...

אני פוחדת לפתח תקוות סתם, כול פעם כשאני עושה את זה סתם רע לי אחר כך כשזה לא מתגשם...

ובכול זאת גם את אוהבת אותו ואת יותר חשובה לי ממנו....נראלי...

אולי אני אסיים את הפוסט הזה בנימה אופטימית קצת?...

אבל למה אינלי?!?!