המציאות מחייכת אלי שוב

וואלה, הבן שלי לימד אותי משהו חדש.

כן, המציאות מאוד רב גונית והשימוש שלנו במילים מאוד משתנה, גם בזמן וגם בשלבים השונים.

פעם התייחסתי למילה בצורה אחת ואתמול גיליתי שיש עוד אלפי דרכים להסתכל עליה.

אתמול למדתי שימוש חדש למילה:

חלק חדש שחסר עד אתמול בפאזל.

אתמול בכיתי, למרות שזה לא בפעם האשונה אולי אתמול הבנתי למה בכיתי.

זה כאב לראות למה אנשים אחי ובתי כואבים אותי ולא מבינים למה.

אתמול הבנתי למה.

איך אסביר להם שאני חיה דקה דקה מול החוסר אונים?

אני צריכה להסביר?

אני לא רוצה להסביר, נמאס לי שמצפים ממני שאהיה מתחשבת, מבינה, ממני שאני בקושי מתפקדת, כאילו דה!!!!!!!!!!!!!!!

נמאס לי שמצפים ממני. נקודה.

הדעה שאישה צריכה לנחש מה כתוב לך על המצח סיימה את תפקידה ברגע זה.

אתם לא אוהבים? TOUGH YOU.

או במילים אחרות "בעיה שלך"

כן לא תאהבו אותי יותר.

אני בספק אם אהבתם אותי קודם לכן, אני איבדתי את התחושה הזו מזמן.

היום הבנתי משהו שאימא שלי שכחה להגיד לי שנים לאחור כי הפכו אותה לפירה בגיל צעיר.

קרי 60 שנה אני חיה בצל הניחושים.

מה?  לא יודעת מה זה להיות אישה? את לא מבינה עניין? את בעצם טועה באפלה.

כאילו את לא בחרת להיוולד?

כן, המציאות חזקה מכל דמיון אפשרי.