סמדר
ביקשה ממני משהו שהתבשל בתוכי שנים ארוכות ורק אתמול מצאתי לתופעה את המילים
המדויקות.
שנים
קבלתי מביתי שאלות שלא ידעתי לענות עליהן וכעת התמונה כנראה הושלמה.
למה
כנראה?
כי עד
שלא אשלים כתיבת שורות אלו לא אראה בזה השלמה.
אני
קולטת שזה נמשך 6 עשורים, מדהים.
השאלה
שלוותה את כתיבה הזו היא "למה עשית אותי?"
היא
הופנתה לאבי מולידי.
זיינת את
אימי חמש דקות ואופס הזרע היה מהיר ממך!!!!
ואז התחיל primary point!
לכך יש הרבה סעיפים מאוד יציבים שכולם מצביעים לאותה כיוון, הסבל שלי.
הכתיבה – מטרתה – לשחרר את הכדור המתגלגל הזה כדי להגיע לשלווה
המיוחלת.
- 1. בגיל חודשים – לאחר שסירבתי לפתוח את הפה לפירה מגעיל שהוגש לי ,
זכיתי לנקישה כואבת של כפית בפי שאילצה אותי לפתוח את הפה שבעקבותיה נדחף לתוך פי
באכזריות פירה מגעיל. קריאת הפתיחה למרד נגד אבי המגעיל. למה אבי? הוא זה שהציע לעשות
את המעשה המגעיל הזה. יכול היה להיות מקרה חד פעמי - אבל לא.....זה המשיך.
- 2. בגיל שלוש שנים העמיד אותי אבי אל מול שלושת אחיו ואראה להם באיזו
קלות "אישה" בוכה. חוויה שלוותה אותי עד היום – "חרדת הבמה".
- 3. בגיל חמש נקנה בעידן הפטפונים החדשים והתקליטים – הוקלטו שיריהם של
כלבים בחג במולד. מעבר לחוויה "המתוקה" – עצם המחשבה שהמציאו תקליט כזה
מראה את הלך הרוח של תקופה – רחמים על הכלבים. אבי שבר את התקליט מול עיני ורץ
לקנות חדש כדי להדגים לי "שזה רק תקליט" ואני בכיתי ברחמים לכלבים והוא
עדיין לא קלט את הרמז ש.... את הבת שלו שאותה עשה בחמש דקות זיון אבל.... היא
רגישה ושונה ממה שהוא מדמיין.
- 4.
לדעתי מאז
דברים רק התגלגלו. היה קשה להיות יהודיה בכל מקום בעולם... במקרה שלי ארגנטינה –
נרדפנו על ידי ברברים.
לא
הגול אשם אבא שלי אבל.... היחס שלו לחיים לא השתנה.
- 5. הדברים המשיכו להתגלגל "כרגיל" עד שאימי גססה. שם הכל חזר. באמצע קורס קצינות
(שאני סדרתי לעצמי כדי לברוח מהטרדה מינית של אידיוט אחד) אבא שלי החליט לפני מבחן
חשוב שהיה לי בקורס להודיע לי שאימי גוססת. הכל התחיל מחדש. כן.... דבר לא נעשה
בכוונת תחילה, זה היה חבוי ויצא ברגע "הנכון". נכשלתי בקורס. הציבו אותי
בבסיס קל"ב והתחיל פרק ב'. מישהן נדלק עלי ורצה להתחתן איתי. הכל ברח למקום
לא רציתי, כלומר להתחתן, שם כבר ידעתי שאני חייבת לברוח.
- 6. שבע שנים לבד. הזיכרון שאבי לא אוהב אותי התפוגג, אבל.... אבי (האקס
שלי) חיכה לי בפינה עם הסיפור שלו ושל אמא שלו (ניצולת שואה).
נלכדתי
שוב. עתליה והתאומים (הוא רצה משפחה גדולה) ואני? רציתי כל הזמן לברוח.
העובדות
חזקות מכל מילה.
ההסתבכות
חיכתה לי בפינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
