המציאות מחייכת אלי שוב

תאריך היסטורי.

הרבה דברים קרו לי לאחרונה, לא כולם אפשר לספר, כי פתאום הבנתי (כן מאוחר אני יודעת עכשיו) שמה שאני כותבת זה בא מהמקום אליו הגעתי במרומי 60 חיי עם הצטברות של ידע יומיומי, שנערם בערמה מצטברת שפתאום קלעתי שבעצם אני לא לבד.

עד לפני רגע חלחל מידע ממש דרמטי.

אני כבר לא – כבר לא צעירה, כבר לא קלת תנועה, כבר לא מהירת מחשבה, כבר לא המון דברים שהייתי רוצה הישארו שם-כאן לנצח אבל...

הם לא הישארו לעולם, וזה הדבר שמדהים שקלטתי.... האסימון הזה. לעולם לא השאר ככה.

יצאתי היום והתבשרתי שאביתר – הנכה איתו חילקתי סיפורים רבים מתחתן ואני מאושרת בשבילו.

הוצאתי היום 1000 ₪ פחות מחודש שעבר.

לוסיאן היתה שגיאה רעה בשבילי (והוא ואריאל לא ידעו שהוא כזה).

נוכחתי לדעת שאני יכולה לסמוך במאה אחוז על האינטואיציה שלי.

אני אוהבת את הערמה שהפכתי להיות.