המציאות מחייכת אלי שוב

החיים התבלבלו לי עוד פעם.

נכנסתי למקום שהייתי בו לפני 10 שנים והתבלבלתי.

פתחתי את הטלוויזיה כמדי יום ופתאום יש אנשים רהוטים מולי שיודעים לדקלם ברהיטות איך ומה צריך לחשוב.

פתאום מצאתי את עצמי בעמדת המפגרת, כי לפני כך ימים, חודשים, שנים חשבתי כך ופתאום מצאתי את עצמי מול מראה שמעוותת את כל מה שחשבתי והפכה אותי למפגרת/מעוותת/מגוחכת.

הרי לפני רגע חשבתי X ופתאום, בלי התרעה מוקדמת – בקטע של אופס -  אני מוצאת את עצמי במקום שבכלל הפתיע אותי.

דוגמה:

הלכתי ברחוב ואופס הראש חשב אחד והרגל נתקלה בבלטה – התוצאה הפנים שלי מרוחות על המדרכה. התוצאה= כמה שיניים שבורות, פנים חבולות וגוף כואב. התוצאה היותר קשה = אלפים לתיקון שיניים, שבועות להתמודדות עם פנים חבולות כשבסביבה מעירה כיד הדמיון הטובה עליה והגרוע מכל = התמודדות עם חרדת ההפתעה.

בפעם הראשונה יש גורם ההפתעה.

בפעם השנייה גורם המחשבה = אנחנו כבר מכירים.

בפעם האלף.... בלבול.

לפחות עכשיו אני מסוגלת לראות את הבלבול מהצד ולא לוקחת את זה קשה מדי.

זה התקדמות דרמטית בעלילה.

מעניין לי.