...

[17 - בן ארצי, בשינוי קליל...]

אומרים...

ואף צודקים.

אני בת 17 היום.

ואני לא אהיה יותר.

אני שנה אחת לפני הגיל. ה-גיל.

שנה אחת. רק אחת.

פייי....איך שהזמן עובר.

מתי הספקתי לגדול ככה?

"לגדול". פיזית, לא כ"כ גדלתי.

אני חושבת שיותר מנטלית.

יהיו כמה שיחלקו עליי, אבל התבגרתי.

כל שנה, כמה שזה לא מורגש, משמעותית לדעתי.

כל שנה מחשלת ומכינה בדרך שלה.

אם זה שנה שעברה וההכנה לחיים התיכוניים,

השנה, עם ההכנה ללחץ,

ושנה הבאה עם ההכנה לצבא.

והלאה, לחיים האמיתיים.

ואת זה, אף אחד לא יכול ללמד.

ובזה אף אחד לא יכול לעזור.

כי את החיים האמיתיים לומדים אך ורק תוך כדי התנסות בהם.

עכשיו אני בתוך בועה.

אולי לא בועה כזו ורודה ומאושרת,

אבל בועה בהחלט מכובדת.

בבועה יש את המשפחה שלי.

אבל בעקר, את החברים ובית הספר.

המסגרת שתופסת חלק חשוב בחיי רובינו.

וזו בועה, כי זה לא באמת החיים.

אני לא בטוחה עד כמה זו תקופה טובה.

עדיין לא גמרתי עומר בנושא [זכרונות מהצו ראשון חח].

[אגב עומר, היה אחלה ל"ג בעומר אתמול, במסגרת מצומצמת פלוס וכיפית להפליא, תודה חברים, ובעקר תודה לךָ]

אני מניחה שאני אתגעגע לתקופת בית הספר, כמו שמתגעגעים לכל תקופה בחיים.

אבל בעקר אני אתגעגע, וזה מורגש כבר עכשיו, לתקופת הילדות.

בכל שנה נמחק חלק קטן מהאישיות שלי בזמן הילדות.

וזה די עצוב.

למרות שאני סומכת על עצמי בכך שלא אגמור את התחושה הזו סופית.

אני מניחה שחלק ממנה יישאר בי.

הייתי רוצה לסיים את הפוסט הזה באמירה כמו "אני כ"כ שמחה וזו תקופה ממש טובה ואחרי הלחץ, הכל יהיה אפילו יותר טוב", אבל לא.

כי זה לא באמת.

זה לא ככה.

זו אחת התקופות היותר רדודות בחיי.

לא מבחינת עומק.

אלא מבחינת טיב.

זמן לא מבוטל שאני לא במיטבי.

או במלים אחרות, Deep deep in the bottom.

וזה לא משתפר.

וכן, זה פסימי להגיד. אבל ככה זה.

מדי יש פעם יש שברירי רגעים של שמחה. שדי טוב לי.

אבל במרבית הזמן לא טוב לי בכלל.

טוב, אני מבעסת את עצמי וחבל כי זה הפאקינג יומולדת שלי!!!!!!

ואני אהיה שמחה ומאושרת ויופיטופיטהטהטה

אז ביום שישי באו אליי חברים.

והיה נחמד מאד.

אכלנו פלאפל של אבוש, ואז ראינו תולעת שיוצאת מראש של מישהי וזה היה מלבב,

אחרי זה שיחקנו טליסמן.

ואז נמאס.

ואז כולם הלכו.

וזהו.

תודה חברים [:

בשבת, אח שלי הקטן החליט שצריך לחגוג לי כי למחרת [ראשון, שזה התאריך], אבא בא רק מאוחר והוא כבר יישן, ואח שלי הגדול חוזר לצבא.

אז בשבת.

או בא אליי לחדר, אומר לי "את יכולה לצאת עכשיו!" ואז הוא שם לי כתר, ואנחנו יורדים למטה.

אמא מביאה עוגה, והדלקנו נרות, אה לא, לפני כן הצטלמנו:

ואז כיביתי את הנרות.

אח שלי הקטן הביא לי את ה"כלב" [חמור בעצם], וגילה לי לפני שפתחתי את המתנה. חח

ואחי הגדול הביא לי בוקסר של פה הדוב.

וכתב לי ברכה.

ואמא

אך, אמא...

כזאת כִלה, האמא הזאת.

היא קנתה לי 18 מתנות [אחת לשנה הבאה.] [בנוסף למצלמה שהיא קונה לי עם אבוש], ולכל אחת הייתה מצורפת ברכה שקשורה במה שיש בפנים.

עזבו הסברים, קבלו תמונות.

[אפילו לקחתי אות לל"ג בעומר, הוא אחד התותחים!]

וזייהו.

Happy Birthday To ME!