...

אז כמו שציינתי כמה פוסטים אחורה, היה פשוט מדהים.

יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש.

אפילו נקשרו קשרים עם ילדים שלא היו איתי בקבוצה.

וכמו שהבטחתי- יומן מסע!

יום # 1, אני ועצמי.

היציאה לטיול הייתה נוראית.

איך שהגענו לבית הספר, התדכדכתי לאטי.

אם זה העבודה שדיכאתי את אוירת הטיול של שירי, או סתם חוסר חשק עצום לשכבה.

הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה להיות שם. איתם.

ואז התחלקנו לאוטובוסים לפי כיתות, והכיתה שלי הייתה עם חצי יא'7. ייפי-דו.

רציתי לשים MP3 ולהתנתק. ולישון עד שנגיע, למרות שאפילו לא יצאנו.

שמתי בטרייה שאמורה להיות חדשה, וזה לא פעל.

שמתי את השניה, לא פעל, השלישית, לא פעל. ואז התעצבנתי.

והכל התבלגן לי והרגשתי כ"כ רע!

חיפשתי את יותם והוא קצת עודד אותי, אבל עדיין הייתי מבועסת. ובכיתי, ואיכסה.

ואז שלחתי SMS ליואב, והוא הקשר אליי. דיברנו כמעט שעה והוא ממש עודד אותי. [תודה, יואבי.]

אחרי זה הלכתי לישון והגענו לYellow בשומקום, קניתי קפה.

אחרי זה הסתדר ה-MP [הודות לעומר], ושמעתי בדרך למצפה אחד. והיה פשוט קפוא!

עשינו את הטקס [סימונה מעצבנת!!!] וקיבלנו את חולצות ה מ"ד שלנו. יצאו דוקא מגניב.

הלכנו למסלול שהיה במדבר יהודה. הכרנו את הקבוצה [מור, כרמל, שקדנסקי, עוז, נורי, שירי, עומר אייל, עידן אשכנזי, פלוש, משה, דפני גרשון, נירן, אדר, אמיר סייר, צחי, חן חדד], את המדריך הנחמד- יאיר, ויצאנו לדרך. קשה. מאד מתאר את זה.

שירי ואני מהמסלול.

פרחת-המדבר החמודה, שאפילו אוהבת במבה!

עומר אייל מתי שהוא החליט שלמחרת הוא יוצא מהקבוצה שלנו [מה שהתברר כממש לא נכון, בסופו של דבר. חח], קיצור תמונה פרידה כביכול.

יאירצ'יק המדריך מסביר לנו איזה משהו, ליד איזה בריכת מים. או ג'יפה.

[פאוזה]

[המשך יומן מסע-] אחרי הרבה זמן הייתה לנו פעילות ה-"בדד". הקבוצה טוענת שהלכתי לאיבוד. טוב...

פשוט לקחתי את זה קשה מדי.

הייתי "בדד" להרבה זמן. אחרי מסלול ארוך ארוך שנמשך המון זמן, סיימנו.

הגענו למקום משכננו [אמצע המדבר] וסידרנו דברים.

התארגנו על אוהלים וכאלה...

ואז נאלצנו להכין ארוחת ערב לפי קבוצות.

לא ממש תרמתי בהכנת ארוחת הערב אבל יצא נסבל.

פעילות לילה שכמעט נגמרתי שם, ולאוהלים. נרדמתי וישנתי כמו בול עץ! למרות שב12 [הלכתי לישון ב9 וחצי ככה], היו מהומות עם זריקות אבנים וכאלה...

יום # 2, אני והקבוצה.

התעוררנו ב-5. ארגוני בקר ואז ארוחת בקר.

יצאנו למצדה. שירי מעכה לי את היד.

מאי מדברת איתי יותר מדי.

ירדנו בשביל הנחש ואז עלינו לאוטבסים לפעילות הקבוצתית של שיתוף פעולה. היה ממש מגניב. אפשר בהחלט לומר שהתקרבנו.

הכי התקרבתי היום ל"עומר, שקד, מור וכרמל. מוזר. נחמד.

לאחר מכן נסענו למאהל והלכנו לאכול אוכל בדואי אסלי וטעים רצח!

אחרי זה לב, אופיר דותן ואני הלכנו להתקלח ונהננו מכל שניה.

פעילות ערב עם המדריך ומעגל מתופפים.

ועכשיו אני פה, מתפתלת מכאבי בטן ורושמת.

        לילה טוב.

[ולתמונות...]

נורי ואני בבקר, לפני היציאה למסלול מצדה.

כשהיינו במצדה עלה לו בלון מלא הליום מול עינינו, ועל הנוף המדברי זה התקבל מצויין [;

מעניין, הא?

יום # 3, אני והקהילה.

קבוצת יא1 ח"י [18 יענו] יצאה לפעילות במעון הקשיש בדימונה.

בהתחלה לא כ"כ ידענו מה לעשות, והם שיחקו והיו באמצע, אבל אז שיחקנו, שרנו ורקדנו איתם. ויטלי לימד אותנו ריקוד משנות ה-40.

אחרי זה תיכננו הצגה- סינדרלה 2007. אני הייתי האמא הרעה אבל אדר [שהייתה אח האחיות הרעות] לקחה לי את התפקיד והשתלטה עליו כזה, אבל היה בסדר. אחרי זה שרנו איתם משירונים מוכנים כאלה.

ואז סיימנו והצטלנו כולנו.

מקסימים.

הלכנו משם ואכלנו. וישבנו כולנו בגן שעשועים בקרוסלה.

כשישבנו חלקינו הגדול בקרוסלה, הרגשתי שממש התגבשנו בתור קבוצה.

זה היה נחמדוש.

אחרי זה התחלקנו לקבוצות לניוט בעיר והייתי עם קבוצה לא כיפית.

כל הבעיתיים מהקבוצה המקורית.

בניווט די לקחתי פיקוד. היה בסדר, תכלס.

אחרי זה היה לנו זמן חופשי ואז הלכנו לאכול פיצה והיה טעים, חזרנו ונכנסנו לבית ספר כלשהו לפעליות סיכום ממש נחמדה ואז נסענו אל האכסנייה!

ופה הבעיה הגדולה- חדרים. אבל לפני זה, אוכל- היה סבבה לגמרי. בעקר השניצל!

ונחזור לחדרים- הייתי אמורה להיות עם בר, שירי הורניק ולב.

אבל משום מה, בשלב מסויים נגמרו החדרים! אז התעצבנו, ובסוף כשראו שאין ברירה נתנו לנו חדר של מורים. וזה היה חתיכת סוויטה! צימר של ממש.

וזהו, כואבת לי בטן. אני משתעלת ועייפה.

        לילה.

[תמונות...]

לפני שיצאנו למועדון הקשישים, בנות הקבוצה נטולי דפני ונורי [שצילמה].

אפללו, בדרך לדימונה, ברגעי עצבים באומרו: "כוסעומו!"

אפללו, אוטיזם (ע"ר).

יום # 4, אני והעם בארץ.

בר, לב, שירי הורניק ואני היינו אמורות להתעורר [כמו כולם] ב-5 וחצי.

אך אבוי! התעוררנו רק ב-6 וחצי! וגם ככה שחו את כל הפעילויות של הנץ קפה של כל הקבוצות בגלל הגשם, אז שטויות.

היה לילה מושלם. ישנתי כ"כ טוב. אף אחת מאיתנו לא רצתה לעזוב את החדא הכה מעולה שלנו אבל אין ברירה...

פלג הצטרפה לקבוצה שלנו היום. ואחרי פעילות אחת היא חזרה לקבוצתה. עיצבנה...

הלכנו לעיר דוד. אה! לפני בדרך! היה שלג! אינו אותו יורד! וכשהגענו הוא התחזק וכל הדרך הלכתי עם ראש חשוף לשלג הטהור.

השלג נתפס לי בשיער וזה היה ממש מגניב. עד שעומר אייל הוריד לי אות! :@

אז בעיר דוד נכנסו לכל מיני מקומות ואחד מהם היה מעין תעלה כזו שהובילה לאנשהו. התעלה הייתה חשוכה וצרה. לא ראו את הסוף שלה ואני חטפתי סחרחורת ומיד אחריה, התקף קלסטרופובי.

בכיתי מאחורי יאיר בשאלות "מתי זה נגמר כבר, יאיר?" ובהצהרות "אמא! אוף. נו כבר. שייגמר. נו!" עד שיאיר התייחס אליי ושאל מה קורה איתי. ואמרתי לו שאני קלסטרופובית. והוא אמר "מה! למה לא אמרת?" אחרי התעלה המעציבה הזו, הלכנו מעיר דוד ליד ושם.

כשנכנסתי למוזיאון הבנוי בצורה משולשת ומטרידה להחריד התחלתי להרגיש רע. התקף קלסטרופוביה נוסף. למרות שהמקום היה מסדרון די גדול.

המוזיאון היה לי ממש קשה. כל הזמן עמדו לי דמעות בעיניים.

גרם לי לתהות בקשר לדבר או שניים על פולין. כמו למשל איך אני אתמודד. איך אני אעבור בכלל את פולין.

מ"יד ושם" נסענו לאכסנייה, הנחנו את הדברים באולם והלכנו לארוחת ערב.

לא אכלתי מכל מה שרציתי, אבל אכלתי מהקוסקוס והוא היה ממש טעים!

וגם שנוררתי שניצלים מאנשים. בארוחת הערב ראינו את אשתו של יאיר. זה היה קצת מוזר ומביך.

אחרי ארוחת ערב, נענו לערב מסעות, לשם הגיעו כל משלחות המסעות מבתי הספר האחרים שיצאו בתאריכים שלנו. עשינו מלא מורל בית-ברלי ורקדנו וקפצנו ועודדנו ושרנו. היה ממש מגניב.

כשחזרנו, נאלצנו להתעסק עם החדרים. כמובן, במקום חדר של 6 שנגמרו, נתנו לנו חדש של 5 ואופיר ידר התנדבה לעזוב. טוב, נגיד לה לא? אה, וגם החלפתי חדר עם מאי [אינפורמציה חשובה להמשך]. בר, לב, שירי, דנה ואני הלכנו למה שחשבנו שהכיוון לחדר שלנו, מה שהתברר כטעות. עם כל התיקים עלינו חצינו את האכסנייה. ואז, בעיות- לאופיר ולמאי אין חדר. הם עצבניות, מאי בוכה. יופי. נקיפות מצפון. בסוף השגנו מזרון ואפיר כן ישנה איתנו. אבל שוב התעסקות שמבזבזת אנרגיה וזמן. ואצלנו זמן זה מצרך חשוב.

הלכנו לישון בערך ב2 וחצי.

[תמונות! (מתחיל להימאס לי לכתוב את זה.....)]

אני ושלג!!!! מרגש פשוט...ברצינות.

הפעם האחרונה שראיתי שלג יורד היתה כשגרתי באריאל [משמע, לפני גן חובה].

נוריפו ואני!

אני. לדעתי אחת התמונות היפות.

תראו! הנה הארמון של אלאדין!!!!!

[או סתם מסגד בירושלים].

יום # 5, אני והמדינה.

ישנתי כמו בול עץ עד 6 בבקר! התעוררנו, התארגנתי והלכתי לנץ קפה שהפעם התקיים די בזמן.

אחרי זה הייתה ארוחת בקר. הארוחה שלי כללה קונרפלקס עם זוכר וחלב, רבע קרלו שוקלד, שני שליש לחמניה [קטנה] עם ריבה [טעימה!] ומלא חתיכות גבינה מלוחה או צפתית או שילוב של שלהן, מאיזה סלט שם [בלי קשר ללחמנייה עם הריבה]. וגם כמה מלפפונים.

בארוחת הבקר ישבנו בשולחן שקד, נורי, מור, כרמל, אדר, ענבר, שירי שהצטרפה ואני. וזה מגניב כי זה אנשים מהקבוצה. ואז המשכנו את "החתול של מירה", והרי אציגו פה:

החתול של מירה [ע"פ יונתן שפירא]

בת שמונים ושתיים מעוניינת בחתול

אחד כזה חמוד, לא משנה אם קצת מסטול.

והוא יכול להיות עיוור, והא יכול לצלוע קצת.

לא משנה, לי לא אכפת.

ונירה היא תמיד אמרה לי

"כל החתולים אות דבר"

אם אחד יילך היום, הוא בודאי יחזור מחר

אבל נירה לא ה כירה

את החתול של מירה!

יושבים ביחד על החול של החתול של אח של נירה.

זה רק אני, הפרעושים והחתול של מירה

הבנזונה שרט אותי מתחת לבגדים

החתול של מירה- תגרגר על החיים!

[סי בתוך עיגול- קבוצת יא' ח"י ודנה שטנדל]

הלכנו להר הרצל. ארינו הרבה קברים.

ועכשיו אני במנוחת צהריים עד 2 ועשרים ונוסעים לכותל, וזייהו.

[פה הפסקתי לכתוב משום מה, אז אני אמשיך בספונטניות]

בכותל היה די כיף. למרות שנאבדתי שוב.

מה יהיה איתי?

רקדנו כולנו במעגלי ענק, ברחבת הכותל, עם שירים חסידיים והיה מצחיק ונחמד.

ואז הלכנו להתפלל. בכותל.

לא מדבר אליי בכלל.

אחרי זה הלכנו לארוחת ערב ברובע היהודי, והיה די טעים!

עשינו קבלת שבת שכבתית מטורפת, ואחרי זה מורל שכבתי ומ"ד-די.

אחרי זה...

חזרנו את הדרך מהכותל

לאכסנייה המאד מרוחקת שלנו

ברגל!!!!

הכל

ברגל.

ואז, אם זה לא מספיק, גם ירד גשם! ולא טיפות, גשם זלעפות! ככה הלכנו, נרטבים עד לשד עצמותינו, אבל היה נחמד ואף כיף.

אני לא זוכרת מה היה בערב, אם היה בכלל.

האא קיבלו את פנינו עם משקאות חמים ועוגות והיה טעים ואף שורף.

ואז בעיות עם אנשי החדר. אבל לא משנה...

ואז הלכנו לישון נדמה לי, אחרי כל המקלחות.

[תמונות]

הממ...אין.

יום # 6, אני והיהדות.

קמנו ב9! ב9!!!!

נץ קפה אחרון, נראה לי. וואי אני לא זוכרת את היום הזה. אני רק זוכרת שזה היה יום מרגש, מלא סטלה.

בפעילות סיכום כל קבוצת ח"י שרה ליאירצ'יק שיר סגידה. חחח

הוא התרגש.

ואחרי זה היה טקס של המדריכים, ואז של התלמידים.

והיה מצחיק ממש.

או שלפני זה היה אוכל. כן, לפני זה היה אוכל.

ואז נפרדנו כולנו, וחזרנו לשגרת חיינו.

[תמונות]

נורי, אני שירי ואדר.

תמונה יפה!

בערך קבוצת ח"י.

היה טוב, וטוב שהיה, חברים!!!

אני מתגעגעת לשם.

[הבטחתי, קיימתי]

תימי- אני אוהבת אותך.