נופלת. ולא מפסיקה.
מסתכלת למעלה. כבר לא רואה שום עלומת אור.
מסתכלת למטה. ולא רואה שום קרקע מתקרבת. ונופלת.
במהירות שלא הייתה מביישת רכבת הרים חדשנית.
איבדתי את תחושת הזמן. איבדתי כל תחושה בכלל...
המחשבות מתערבלות בראשי, מסתחררות, מסחררות אותי.
עיני מפלבלות בארובותיהן, אני על סף העילפון. ונופלת.
ממשיכה ליפול. לשום מקום. משום מיקום.
הפסקתי לחשוב. נותרתי ריקה. מרוקנת. ונופלת.
ממשיכה. מעולם לא ייחלתי כך למעצור.
תמיד הרגשתי כבולה , רציתי פעם אחת להיות חופשייה לגמרי.
והנה זה קרה. אני נופלת, ואינני כבולה. ואינני עצורה. אני חופשייה...
אדם תמיד מייחל לדבר שאין לו. או שאין ביכולתו להשיג.
אני ייחלתי לאותה קרקע. קשה, מוחשית, ברורה. ונופלת.
עיני עצומות, מרגישה את משקלי נעזב מגופי. אין דבר שביכולתי לעשות.
רק לחכות...לחכות.
ההמתנה מעולם לא נראתה ארוכה כל כך. לא מרגישה דבר. הפכתי חסרת כל רגש.
מחוסרת צרכים. הדבר היחיד שאני רוצה זה להפסיק ליפול.
לחזור להיות כבולה. לעצור את החופש האינסופי הזה. ונופלת.
30.12.06
שנה חדשה טובה.
זה מכוער בעברית.
ינואר שמח D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
